והחושך יורד,
היא לא נרדמה כבר כמה שנים טובות,
שהיית קטנה תירצו את זה כפחד אנושי,
שגדלה קראו לה פחדנית.
והיא מסתכלת על החדר החשוך,
מחפשת כל סימן למשהו,
שהייתה קטנה, חשבה אז מפלצת.
כשגדלה שתקה,
אף אחד לא מצליח להבין את פחדה.
והיא מחבקת את הדובי שהיה לה כבר מילדותה,
כאילו איתו לא תרגיש את פחד.
נזכרת איך הייתה אז פוחדת, בורחת למיטה של הוריה,
ואיך שהוריה עזבו אי שם למעלה,
הייתה בוכה אז כל הלילה.
והם היו צוחקים!
מה הם מבינים?
"טיפשה אין שום מפלצת" היו אומרים.
היא ידעה!
החושך הוא המפלצת ממנה היא פחדה.
וכשירד הלילה והחושך שרר.
חיבקה את הדובי שלה, כמה שיותר קרוב לקיר.
הייתה לוחשת לעצמה מילות הרגעה.
החושך סוגר עליה את בדידותו,
דמעותיה יורדות,
לחייה לבנות, היא חיוורת.
ועוצמת את ענייה מול המפלצת היא עומדת
היא נרדמת.
כבר כמה שנים היא לא נרדמה.
עצוב 😢
מתחברת ..
מירביק זה מדהים נשמה שלי
אוהבת 3>
ואו 😮
זה ?! מהמםם : ]
אתת ממש כישרונית . 🙄
ברי- תודה יפתה שלי אוהבת 3>
דשקה- תודה מאמי 😊
