יד חמה תופסת את ידי בחוזקה.
לא שוב - רק לא שוב,
רק לא הוא, לא רוצה לראות שוב מקרוב את המדרכה.
צעקה מחרישת אוזניים נשמעת,
צעקה מפיו של לב תמים.
מחכה לתשובה, מתהלך כעיוור מחפש נחמה,
אך האנשים לא מתייחסים.
ילדה קטנה יושבת רטובה בספסל,
רטובה מגשם ודם.
ידייה על פנייה מכסות את הצלקות האיומות,
אנשים עוברים קרוב לידה, ליבה נדם.
מעיל בגשם תלוי על ספסל,
זיכרון חד מהטראומה הנמשכת.
מעיל תלוי על ספסל כבר 3 שנים,
אנשים עוברים - לא מתייחסים, השיגרה לא נפסקת.
ילדה קטנה חוזרת לאותו ספסל,
שולחת יד למעיל השחור.
בלי דמעה, בלי מילה, מניחה בפח האשפה,
הולכת משם, יש עליה מעיל חדש, יש בליבה חור.
אנשים עוברים יום יום ליד אותו ספסל,
לא שמים לב שהמעיל אינינו נמצא.
אנשים חסרי היגיון, לא שמים לב,
מעיל חדש נתלה על הספסל, עוד ילדה שאיבדה את תמימותה.
