הלכתי לישון כאילו כלום לא קרה
כאילו לחצתי על כפתור "מחק" במוח ופשוט לא חשבתי על כלום
לא עליו... לא על מה שעבר עלי כשהוא היה לידי..... פשוט רציתי לנוח בשקט שלי
שכבתי במיטה ולא הצלחתי להרדם
לקחתי בקבוק בירה והתחלתי לשתות במיטה
עלו לי זכרונות. פלשבקים של אבא רודף אחרי עם החגורה.. החגורה החומה שאני כ"כ מפחדת ממנה
אני לא שמה חגורות עד היום! לא הצלחתי להתגבר על זה
הרבה זמן לא חשבתי עליו .. כאילו שכחתי שהיה קיים אי פעם
תוך כדי סיבובים בלתי פוסקים מצד לצד בניסיון להרדם
מצאתי שעון של ורסצ'ה מתחת לכרית, הוא לא שלי.. אף פעם לא שמתי שעון
פאק!! זו הכרית שאמיר ישן עליה
השעון נראה יקר... אני חייבת להחזיר לו...
אבל להחזיר לו זה אומר לראות אותו שוב?
אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה נפשית. גם ככה מאז שיצא מכאן רצות לי מחשבות ותחושות שכבר הרבה זמן לא חוויתי
והאמת שאני גם לא רוצה לחוות.
לאחר התלבטויות ביני לבין עצמי החלטתי לשלוח לו הודעה שיבוא לקחת את השעון
זה לא שאני מזמינה אותו לכוס קפה ועוגה, בסך הכל לקחת את השעון וללכת!
"תקפוץ אלי בהזדמנות, השעון שלך אצלי. אנג'ל" - הודעה קצרה וקולעת
כבר מאוחר, סיימתי את הבירה שנשארה בבקבוק והלכתי לישון
כבר בוקר
דופקים בדלת..תחילה חלש ולאט לאט הדפיקות התחזקו
לא היה לי כוח לקום , הרגשתי סחרחורת מאתמול .. הבירה הזאת לא עשתה לי טוב
דפיקות הדלת התחלפו בצלצול בפעמון הכניסה
התייאשתי. החלטתי לקום
הצצתי בשעון.. 8 בבוקר! פאק! מה אנשים רוצים ממני ב8 בבוקר?
פתחתי את הדלת וראיתי אותו.. עומד מולי
"אההה..זה אתה..." מלמלתי ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי
"כן.. זה אני.. אפשר לקבל את השעון שלי בבקשה?" הוא שאל בקור, בלי לשאול לשלומי
"כן חכה בדלת אני כבר יביא לך אותו" עניתי
שיט. אני בכלל לא זוכרת איפה שמתי את השעווןןןן!
אני כזאת מטומטמת , איך שכחתי? אולי אני עוד קצת בסטלה מאתמול..
התחלתי לחפש
אחרי 5 דקות מצאתי
יצאתי לתת לו וראיתי שהדלת סגורה, אולי הוא התייאש והלך?
הסתובבתי וראיתי אותו על הספה. מה הוא עושה לעזאזל על הספה?
"הנה השעון שלך.. אתה יכול ללכת" אמרתי לו ורק רציתי שיסתלק כבר.. התחושה המוזרה תוקפת אותי שוב, שילך כברררר!
"הנוכחות שלי באמת כל כך מפריעה לך אה?" הוא שאל ספק לא מבין
"אני מודה..הנוכחות שלך בהחלט מפריעה לי. הייתי נחמדה והחזרתי לך את השעון, אל תגרום לי להצטער על זה" עניתי
"אני ידעתי שתחזירי אותו..." הוא אמר לי
"מה? מה זאת אומרת ידעת? אל תגיד לי ש..."
"כן.. השארתי אותו פה בכוונה" הוא ענה וחייך
"מה אתה רוצה ממני? אני לא מכירה אותך ואין לי שום קשר אליך" אני לא צחקתי, זה לא הצחיק אותי בכלל.
"חוץ מהפרט הקטן ששכבנו שלשום." הוא ענה ברצינות גם הוא
"כן...חוץ מהפרט הזה..." עניתי בהיסוס
"אני לא מאמין למסכה הזאת שלך, אני לא מאמין שאת לא מרגישה אלי כלום .. אני רואה שעובר עליך בדיוק מה שעובר עלי מאז שפגשתי אותך" הוא אמר לי ואני הרגשתי מחנק בגרון
"אתה בכלל לא יודע מה עובר עלי.. אל תשחק אותה מבין כי אתה לא!" צעקתי עליו והתחלתי לבכות
שוב אני בוכה לידו, בפעם השנייה.
"אז תסבירי לי אני יבין!" הוא צעק עלי בחזרה
הבכי שלי התחזק "אתה לא תבין.. אתה לא יכול לתאר לעצמך איך אני מרגישה כל פעם שאני נזכרת שהוא הרביץ לי, וכל פעם שהתנגדתי והוא קרא לי זונה! , כל פעם שאמא שלי ראתה ולא עשתה כלום כי הזבל הזה עשה לה בדיוק מה שעשה לי!"
"מי זה הוא?" הוא שאל אותי בהיסוס
"הוא...הוא אבא שלי..... הוא תמיד אמר שהוא לא אשם, שאני מפתה אותו בלבוש שלי ובמראה שלי.." עניתי לו והרגשתי שאני לא יכולה לעצור את הדמעות
"הוא חולני. איך הוא יכל? לא כולם כאלה אנג'ל אני מבטיח לך" הוא אמר וניסה להרגיע
"הוא אולי חולני אבל הוא צדק... בלי לשים לב באמת נהפכתי לזונה." אמרתי
"את לא זונה ואת לא אשמה בכלום." הוא אמר לי בבטחון אבל שמתי לב למבט המרחם שלו
לא עניתי.. לא רציתי לדבר... לא האמנתי שחשפתי את עצמי עכשיו בפני בחור שאני מכירה 3 ימים
אבל רציתי שישאר לידי.. כבר לא רציתי שהוא יעזוב
פתאום ירדה לו דמעה, לא הבנתי כל כך למה. "מה קרה?" שאלתי
"הדברים שאת גורמת לי להרגיש..כאילו אני לא יכול להפרד ממך.." הוא אמר תוך כדי שדמעות מתחילות לזלוג לו אחת אחרי השנייה
"אל תגיד את זה.. לך מכאן בבקשה" התחננתי
"אני באמת צריך ללכת.. אני עובד עוד שעה אבל תיהי בטוחה שאני יחזור" הוא קרץ לי מתוך הדמעות
והוא הלך
התחלתי לבכות, כעסתי על עצמי שנתתי לרגש לסחוף אותי בפעם הראשונה בחיי, חשבתי שאני יותר חזקה מזה
ולמה סיפרתי לו את כל הדברים האלה? למה? מאיפה הגעתי למסקנה שאני יכולה לסמוך עליו?
פעם ראשונה שאני הולכת לפי התחושות שלי.
הרגשתי כל כך
חשופה
"וכל הזמן זו אותה תחושה
אני לא יכולה לישון בלעדייך
למה באת, למה הגעת
היה כל כך רגוע כאן לפנייך
והדמעות שאני בוכה
לא מכאב, לא משמחה ולא עצב
רק מזכירות לי את העובדה-
שאני חיה בעצם
הרגשה משונה
כמו לפני נפילה
זה הלב שנכנע
לכל הטוב ולרע
ולהיות חלשה
אוהבת אותה
ואלה הסודות של חייך
את לא, תגלי לעולם
כל עוד תכסי את פנייך
איש לא יראה,
את השריטות,
המתחבאות מתחת לסודות.
תקשיבי טוב פעם אחרונה
אני כותבת לך ואת מתעלמת
כמה רע עשיתי לך,
השארת אותי בשדה הקרב מדממת
והדמעות שאני בוכה
הן לעולם לא נשפכו כאן בעצם
אז עד לפעם הבאה להתראות בגן-עדן
הרגשה משונה
כמו להיות אסורה
בתוך הלב שנכנע
אל יופייך הנורא
שמתקלף כמו קליפה
אוהבת אותה
ואלה הסודות של חייך
את לא, תגלי לעולם
כל עוד תכסי את פנייך
איש לא יראה,
את השריטות,
המתחבאות מתחת לסודות.
ותמיד אהיה זאת שיודעת
את תפילותייך בין שתיקותייך
ותמיד אהיה זאת ששומעת
את קול שפתייך,
את סודותייך
אלה הסודות של חייך
את לא תגלי לעולם
כל עוד תכסי את פנייך
איש לא יראה את השריטות
המתחבאות מתחת לסודות."
ואווווו , מדהיםםם !
תמישיכי :]
ואי..כתיבה מדהימה...פרקים פשוט סוחפים..אי אפשר להפסיק לקרוא.מחכה להמשך.
נ.ב למה מאנונימי?
אהבתי.
ממש.
אבל למה את מפרסמת מהאנונימי?
אין את כותבת מקסים ! [:
המשך,
3>
QUOTE (י-ע-ל @ 09/12/2007) ואי..כתיבה מדהימה...פרקים פשוט סוחפים..אי אפשר להפסיק לקרוא.מחכה להמשך.
נ.ב למה מאנונימי?
😊
ואוווו מדההההההים !!
המשששששששששך ..
מאמי אתת כותבת מדהים ! מ=ד=ה=י=ם ! (:
המשךךךךך דחוףף !!
אין לי מילים
כ"כ עמוק .......
באמת מדהים !
מדהים מדהים מדהים!!!
המשךך 😊
אתר האהבה הישראלי