ציוץ הציפורים העיר אותי לעוד יום שנראה שטוף שמש
אולי לטבע טוב, אולי הטבע מאושר .
אצלי, לא כל כך טוב .
אצלי בעולם הציפורים חדלו מלצייץ.
אצלי בעולם השמש כבר לא זורחת ,
אצלי העצים והפרחים כבר לא צומחים ,
אצלי הכול נגמר . עצר מלכת .
שעון חיי כבר לא מתקתק
אפילו המשפחה איננה .
הכול בגללו , שקרים וקלישאות שהרסו את חיי
לפניו הכול היה אחרת
רגיל, לא מיוחד אבל הרבה יותר טוב
כשהוא הגיע הוא שינה את חיי מקצה לקצה.
חשבתי שאיתו הכול יהיה מלא בשמחה ובאושר,
התמלאתי תקווה וציפיות .
אך הכול התנפץ, כמו עוד אדווה בים, הכול פשוט נ ג מ ר
לא ידעתי מאיפה זה הגיע
לא הספקתי לעכל
חשבתי שלברוח איתך ,
לברוח איתך יהיה הפתרון המושלם לכל הדיבורים של המשפחה שדיברו לרעתך
דיבורים שכעת כל מילה, כל אות, כל הגייה בהם נראית כל כך נכונה
אבל זה היה הפתרון הגרוע בחיי.
השארת אותי, בחדרון, בתא הנטוש והשחור הזה באותו לילה ארור ואכזר
לבד, בודדה .
בודדה מאי פעם.
ומאז ;
מאז אצלי לא כל כך טוב .
אצלי בעולם הציפורים חדלו מלצייץ.
אצלי בעולם השמש כבר לא זורחת ,
אצלי העצים והפרחים כבר לא צומחים ,
אצלי הכול נגמר . עצר מלכת .
שעון חיי כבר לא מתקתק
אפילו המשפחה איננה .
נעולה נותרתי שם.
גוועתי למוות, הרזון אפף אותי באותם ימים שנגמרו כל כך מהר.
כה חלשה הייתי.
גמרת אותי .
בייסורים, ועינויים .
כה מר הוא המוות, כה אכזר הוא אתה .
שעל אהבה כה טהורה, הרסת בן אדם .
= = =
מקווה שאהבתם , אשמח לתגובות .





