כבר לא רואה את המבט בעינייך שהיה מופנה אליי
כבר לא שומעת את קולך שהיה מדבר איתי
כבר לא מתרגשת כפי שהייתי מתרגשת
כבר לא חושבת באותה צורה שחשבתי
"חכי לי גם כשהימים יותר קשים -
תראי שעוד נצליח להגשים את כל מה שאנחנו מרגישים"
ומה אנחנו מרגישים?
למה אתה אף פעם לא עונה למה שאתה צריך לענות
ולמה אתה תמיד רוצה שאני אחכה, שאני לא אוותר, שאני לא אשבר
שאני אשאר ... איתך ?
זה לא איתך, כי אף פעם לא היינו אחד של השני
כמו שהייתי רוצה שזה יקרה
ואני לא מדברת מכאב של ילדה מסנוורת
אני מדברת מאכזבה של נערה בוגרת,
שלמדה להבדיל בין שחור ללבן
ולדעת שבאמצע יש גם אפור ... חוסר וודאות
לא רק כן או לא, יש גם אולי
והאולי הזה ? תמיד נוטה ללא
וככה אני רואה את הקשר שלנו
כ-לא אחד גדול 😢





