הסתכלת עלי, החיוך המקסים הזה שלך, טור של שינים לבנות ניצבות לפני, ובקצה החיוך ניצבות שני גומות.
העברתי את מבטי לענייך.
התנשפת, אני יודעת שעבר אלייך מסע קשה עד שהגעת אלי, גם לי היה לא קל.
החזקתה בידי והנחתה שמה מפתח, הקרבתה את ידי על ליבי.
"קחי זה שלך" אמרתה.
הבטתי בריכוז בענייך, תוהה על מה אתה חושב.
"זהו המפתח ללב נסיכתי" אמרתה "ללב שלי".
נבהלתי.
"יש בך את הכוח לשמור את המפתח קרוב לליבך, או לאבד אותו, ובכך להסתכן שליבי לא יפתח שוב".
"אני לא חושבת ש..."
"רק את יכולה להחזיק במפתח" אמרתה "רק את יכולה לפתוח את ליבי".
חייכתי.
"אם המפתח יאבד לא יהיה ניתן לפתוח את ליבי, הוא ישבר כי לא תהיה לו דרך אחרת להיפתח" אמרתה.
נשכתי את שפתי העליונה.
"תבוא אהבה אחרת אבל צלקת תישאר, בבקשה שמרי על מפתח ליבי, ויהיה שלך לעד".





