רק מביטה בתמונתך ושוב נזכרת
במגע הרך בחיוך המדהים
בעניים החומות שזהרו תמיד.
ואיני בוכה ואיני צוחקת
פשוט על המיטה שוכבת
הרגשות עברו חלפו עם הזמן
הלב שלי מלפעום נדם
ואני חייה בעולם נטול רחמים
מחפשת אחר אותם פנים
אותם פנים שהאירו את דרכי
אותם הפנים שנעלמו מעולמי
תמיד אמרת לי להיות חזקה
לעמוד על שלי, לא להישבר מהאכזבה
"השמיים הם הגבול, אך הדרך לשם ארוכה
מלאה במכשולים, עצבות ושמחה"
המשפט הזה לא יוצא מליבי
מתרוצץ הלוך ושוב בתוך ראשי
אמרת שלפעמים העצבות רק מתגברת
אמרת שאסור לוותר - אז אני לא מוותרת
למרות שעכשיו עצוב ורע
אני לשמיים שוב מביטה
"זהו הגבול - היעד שלי "
שם אוכל לראות שוב אותך אהובי.
