לפעמים אנחנו לא יודעים מה יש לנו עד שאנחנו מאבדים אותו.
"אבא יש מצב שאתה בודק לי את הברך היום אני כבר לא יכול לדרוך אני מת מכאבים.."
"כן אני אחזור מהעבודה, אתה תחזור מהבסיס ואני אבדוק אותך שוב למרות שכבר בדקתי ואמרתי לך...
זאת דלקת אתה פשוט לא לוקח את הכדורים נגד דלקת שאמרתי לך לקחת.."
אז זהו..שכן לקחתי אותם והדלקת לא עברה ... ההיפך זה רק החמיר..
הלכתי לרופא בטירונות והוא חשב שאני רק רוצה להוציא גימלים מה שלא היה כל כך רחוק מהמציאות חוץ
מהתלונות על כאבים בברך ימין שהן היו אמיתיות לגמרי..
הרופא שלח אותי לאוהל עם חבילת אופטלגין ועם "תרגיש טוב".. כל הכבוד לצה"ל!
גררתי את הכאבים עוד חודש וחצי התרגלתי אליהם כבר..חייתי איתם..
הגעתי כבר לבסיס אחר וגם שם פניתי אל הרופא בתלונות על כאבים בברך ימין וגם הוא נתן לי משככים מכל
מיני סוגים ושלח אותי מחדרו מה שגרם לי לפנות לאבא שלי - אורטופד במקצועו..
אני לא אשכח את הערב הזה שחזרתי מהבסיס סחוט ולא יכול לעמוד יותר על הרגל מרוב כאבים ואבא שלי
נכנס לחדר וביקש שאני אראה לו במה מדובר..
ברגע שהראיתי לו הוא נהיה חיוור..
ואז ידעתי..לא היה צריך להיות גאון גדול בשביל להבין..
"בוא עכשיו לצילום רנטגן!!!"
זה מה שאבא אומר..זה מה שעשיתי..
הברך צולמה ואבא שלי לא יצא מהחדר שבו יוצאים הצילומים במשך 15 דקות.
כשהוא יצא הוא לא דיבר הרבה אבל אני כבר דיי הבנתי...
"מחר בבוקר אתה לא הולך לבסיס..אתה בא איתי לבית חולים"
"מה? למה..? אני לא יכול אני חייב ללכת מחר לבסיס יהיה בלאגן אחרת.."
"שמעת מה שאמרתי לך? אין מחר בסיס מחר הולכים לבית חולים.."
הלילה עבר דיי מהר למרות כל המחשבות שרצות בראש ואז הגיע הבוקר ..קמתי התלבשתי וצלעתי אל המכונית..
הגעתי לרמב"ם(בית החולים בחיפה) שם נכנסתי לשיחה עם דר` מאושר - אורטופד אונקולוג..
חיכיתי לו במשך 20 דקות קצרות של שתיקה עם אמא ואבא שיושבים לידי בחדר..
הדר` נכנס..מסתכל בצילומים מורה לי לשכב על הגב ולהוריד את המכנס בכדי שיוכל לבדוק את הברך...
עשיתי כמבוקש..
לאחר הבדיקה הקצרה הוא ביקש שאשב ליד השולחן שלו לשיחה..
"טוב עידן..80% שזה גידול ממאיר..
אתה יודע מה זה גידול ממאיר?"
"אממ..גידול סרטני לא?"
"נכון.."
ומפה והלאה אני לא בדיוק זוכר את כל מה שנאמר, זה לא שלא הקשבתי כי הייתי שם והרופא דיבר אליי אישית
אבל הרגשתי שאני נופל עמוק בתוך הכיסא והכל נהיה עמום..
אני רק יכול להגיד שמהרגע הזה עבר עוד שבוע של בדיקות אינטנסיביות ובסופו של דבר הגיעו למסקנה
חותכת חד משמעית שזהו גידול סרטני בברך ימין..
מפה ואילך אני לא אפרט אבל דבר אחד אני יכול לומר..
יש גיהינום עלי אדמות - באמת שיש..
בתקופה הזאת לצערי חוויתי לא מעט רגעים של למטה.
רגעים של בורות עמוקים.
דקות שדמו לאינסופיות חונקת.
יצאתי משם...
קחו את החיים הכי טוב שאפשר!!
ותחיו..
הייתי בצד השני - לא נעים שם..
---------------------------------------------------------------
את הקטע הזה כתב עידן שניר ב7.6.06 , במטרה להעביר לאחרים את סיפורו האישי ולגרום להם להעריך יותר את החיים ואת מה שיש להם.
ידיד שלי..עידן שניר ז"ל..נפטר בשבת האחרונה לאחר שמחלת הסרטן תקפה אותו בפעם השלישית והפעם לא ויתרה לו.
דרך התמודדתו של עידן עם המחלה היה הצחוק. מאז שהחלה היכתה בו בפעם הראשונה הוא החליט שהוא לא מוותר
ולא נותן לה לצחוק עליו. הוא עבר בהצלחה את כל טיפולי הכימותרפיה הקשים וניצח את המחלה בפעם הראשונה והיה נקי למשך
11 חודשים רגועים. לאחר 11 חודשים היכתה בו המחלה הארורה בשנית.
הוא הרגיש שכל עולמו חרב , ביקש למות ולא רצה להתחיל את כל התהליך מחדש. אחרי שנרגע מן הבשורה הקשה
הוא לקח את עצמו בידיים והבין שהוא רוצה לחיות, הרצון הזה חזק מכל דבר אחר , לכן הוא התחיל מחדש את כל הטיפולים
עד שסיים בהצלחה... אך לא להרבה זמן...
המחלה היכתה בו בפעם השלישית. הוא החליט שהוא רוצה להתחיל "לחיות" לא לבזבז זמן ויצא לטייל בעולם.
הפעם המחלה היא זו שצחקה אחרונה , לא עידן. בשבת האחרונה ליבו נדם לאחר מלחמה ממושכת במחלת הסרטן.
מאז אותה שבת , מילותיו לא מרפות ממני... :
"קחו את החיים הכי טוב שאפשר!!
ותחיו..
הייתי בצד השני - לא נעים שם.."
עידן שניר 1986-2007
קישור לסרטון שליווה את עידן במהלך מחלתו , וקטע בו הוא מרואיין לתוכניתו של יאיר לפיד
קישור לאתר שהקים עידן עם שני חבריו. אתר המביא את מחלת הסרטן בצורה הומוריסטית וקלילה
ת.נ.צ.ב.ה
יהי זיכרו ברוך
