מדען אחד,חי כל הזמן מודאג מבעיות בעולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון.
הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו
יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו,נחוש בדעתו לעזור לו בעבודתו.
המדען,עצבני בגלל ההפרעה,ניסה שהילד יילך למקום אחר.
כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם,חיפש משבו שיוכל לספר לילד תעסוקה,ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת עולם,גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבר,ואמר לו:
"אתה אוהב פאזלים,נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד."
הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה,אבל כמה שעות לאחר מכן,כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע
"אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל."
בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!
אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בוטח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה?
"אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר לו הילד, "אני אומנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם.
כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי אבל לא הצלחתי.
זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם,
שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את בעולם..."





