הסיפור הזה יהיה עם ממש מעט פרקים,
3-4 בערך.
סיפור קצר, מקווה שתאהבו ... ושתגיבו 😊
בגלל שאלו מעט פרקים אני אשתדל שכל פרק יהיה ארוך ..
ההתחלה כבר ארוכה, אז קריאה נעימה 3333>
= לחיות את החלום / פרק 1 =
אלו היו הימים הראשונים ללימודים ..
יצאתי כמו תמיד להפסקה עם הבנות,
עמדנו באמצע המסדרון וכרגיל השכבה עמוסה , והרעש עצום.
בדיוק חברה שלי לילך כמעט נפלה ולא הפסקתי לצחוק ואז משום מקום ..
"בואי רגע" אלעד ילד אחד מהשכבה אמר לי
"מה?!" שאלתי לא מבינה, אף פעם לא סבלתי אותו
"בואי שנייה" הוא אמר לי
"אתה רוצה לדבר, דבר פה!" אמרתי חד משמעית
הוא חייך לי והצביע על עדי בן סימון אחד החברים שלו, אפשר להגיד שהוא מוגדר כאחד היפים בשכבה אם לא הכי..
"את רואה את זה? הוא לא מפסיק לדבר איתי עלייך" אמר לי על עדי
הסתכלתי על עדי שרב מכות עם עוד אחד מהחבר'ה שלהם .. הוא פתאום קלט את אלעד שעומד לידי
עזב את אותו חבר שרב איתו מכות בצחוק וכולו נעשה אדום ומובך !
"וואלה?!" שאלתי בציוניות. לא האמנתי, ממש לא .. ולא הבנתי מה הם רוצים ממני
"מה את אומרת על אח שלי?" צץ עוד אחד מהחברים שלהם,
הפעם ליאור הפוזאיסט של השכבה, כמעט אף אחד לא סבל אותו ..
כולו היה הולך בשכבה כאילו אבא שלו מחזיק את השכבה הזאת ואת הילדים שבה.. אבל אנחנו הסתדרנו טוב
"די ליאור כפרעלייך אל תשגעו אותי" אמרתי לליאור ושנינו צחקנו.
אחרי כמה שניות נכנסתי עם הבנות לשירותים,
צחקתי על השטות שכרגע חוויתי..
בדקתי אם השיער והאיפור בסדר ויצאנו משם.
איחרתי לשיעור, שיעור היסטוריה ..
"פאק זאת המטומטמת הזאת היא אמרה שהיא לא מכניסה מאחרים נדפקתי!" אמרתי למור אחת מהחברות שלי
הלכתי לכיוון הדלת והרגשתי שמישהו מסתכל עליי .. הרגשתי את זה וידעתי שזה עדי,
לא התייחסתי לכך - הרי זה חסר משמעות !
ונכנסתי לכיתה , "המורה, סליחה על האיחור" אמרתי
"עדן צאי החוצה בסוף השיעור יש לך בוחן בעל פה" היא אמרה לי
'כסעמק' חשבתי לעצמי אבל שמחתי הרגשתי שאני צריכה להיות מחוץ לכיתה
"קחי את הספר שלך ותקראי את העמ' האלו" המורה הראתה לי את העמ' ויצאתי מהכיתה עם הספר
עדי עדיין הסתכל עליי, ושוב לא ייחסתי חשיבות ...
לא הבנתי מה רצו ממני בנוגע אליו אבל דילגתי הרי הם חבורה של מפגרים, לא חדש לי!
עבר השיעור במהירות וכולי הייתי עם מצב רוח, היה צילצול ונכנסתי לכיתה ...
למרבה ההפתעה אני היחידה מבין המאחרים שקיבלה 10, כלומר 100 ..
יצאתי מחייכת מהכיתה וחיכיתי למור שסיימה איתי באותה שעה, כל הבנות כבר סיימו לפנינו.
"איזה מוזר היה הקטע בבצפר היום מה הם רוצים?!" אמרתי למור, כן זה העסיק אותי.. דברים כאלו מעסיקים מין הסתם
"לכי תידעי חבורה של מפגרים" מור אמרה לי,
כמו תמיד הסנובית שלי רואה את כולם מתחתינו היא תמיד עם הראש למעלה, זאת העטיפה שלה!
"תכלס..." אמרתי ועלה לי פלאשבק נזכרתי איך הוא היה נבוך כשהוא קלט שהם מדברים איתי
'בטח זה סתם תיצאי מזה' חשבתי לעצמי וסילקתי כל מחשבה מראשי
"מה את חושבת עליו איך הוא נראה?" מור שאלה אותי פתאום וקרעה את חוט מחשבותיי
"זה לא ניתן לויכוח, הוא נראה טוב!!! תמיד אמרתי את זה .. עוד שנה שעברה" אמרתי לה את האמת
"כן? נראה טוב לדעתך?" היא שאלה
"לגמרי, ממש ילד יפה והוא גברי כזה כולו שרירי" אמרתי ונזכרתי בחיצוניות של עדי
"אם הוא באמת מרגיש אלייך משהו היית מנסה להיות איתו?" מור שאלה אותי שהתקרבנו לבתים שלנו, אנחנו גרות אחת ליד השנייה
"כן למה לא, נראה טוב..." אמרתי וצחקתי
"ואופי?" היא שאלה
"את יודעת שאופי מאוד חשוב לי, הוא נראה בחור טוב לא?" שאלתי
"הוא נראלי מנאייק, אני איתו במקצוע אנחנו לומדים ביחד..." היא אמרה לי
"כן יש לו מראה של מנאייק, אנערף לא מתעסקת במה שלא נכון" אמרתי לה
"חחחחח לכי תדעי, נסתרות דרכי האל" היא אמרה לי
"כן, אבל פה הכל ברור... יאללה נדבר חיי" אמרתי למור הבאנו נשיקה בלחי ועליתי הביתה.
* * * * *
יצאתי מהשיעור של המקצוע שלי, השעה הייתה 9:55 - ההפסקה הגדולה ..
חייכתי לעצמי וראיתי את מור ולילך בדיוק מולי
"יפות שלי" אמרתי בשמחה והבאתי להן חיבוק ונשיקה
"מה נשמע?" מור שאלה אותי
"ברוך השם מה איתכן בובות שלי?" שאלתי שמחה
"תודה לאל" לילך אמרה ושתיהן חייכו לי
"איפה שאר הבנות?" שאלתי
"צריכות להיות ליד הקפיטריה" מור אמרה לי
"אה נכון ליאת שלחה לי הודעה שהן שמה" נזכרתי פתאום
"וואי אמאלה עדןןן, איך הוא הסתכל עלייך" לילך פתאום אמרה לי
"מי?" שאלתי לא מבינה והסתכלתי על כל הילדים שירדו במדרגות
"עדי בן סימון" היא אמרה לי
"באמת?!" שאלתי, האמת ששכחתי ממנו אחרי שעליתי אתמול הביתה .. פרח מזיכרוני
"לגמרי, ממש בהה בך בזמן שירד במדרגות" לילך אמרה לי
"מה יש לו למטומטם הזה?" מור שאלה, שלושתנו צחקנו ויצאנו מהבניין לכיוון הקפיטריה
"בובות שלי מה קורה?" שאלתי את ליאת, סיוון ואור בחיוך ענקי
"יפה שלייי" שלושתן אמרו והבאתי להן חיבוק ונשיקה
כולן אמרו שלום לכולן והתקדמנו לקפטריה, רציתי סוכריה על מקל.
על השנייה שהרגל שלי דרכה בכניסה של הקפיטריה
שמעתי עדר של בנים צועקים 'בלחש' ללא סוף "עדי עדי עדי" משלושה שולחנות נשמעו הצעקות
הסתכלתי על הבנות והמשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום, אבל בפנים .. לא הצלחתי להבין מה קורה!
הרגשתי שמיליון מבטים תקועים עליי, הרגשתי שאני משתגעת ..
כל אחת קנתה מה שהתחשק לה והתקדמנו ליציאה של הקפיטריה
סובבתי את ראשי בלי תיכנון לכיוון שלושה השולחנות שצעקו את שם עדי מקודם
ואז קלטתי שכל אותם בנים התאפסו מסביב לשולחן אחד, השולחן שבו עדי ישב ...
כולם מסביבו, וכולם מסתכלים עליי !!
הלב שלי נפל לתחתונים הפעם זה לא היה נראה לי הסתלבטות של חבורת בנים משעוממים!
"קלטתן את זה?" שאלתי את הבנות
"את מה?" לילך שאלה אותי
"לא ראית, לא שמעת?!" שאלתי בלחץ
"מה?!" שאלה לא מבינה
"נו שהם ראו אותי וקראו לעדי שיסתכל שנכנסתי ואז שיצאנו כולם היו מסביבו והסתכלו עליי יוצאת!" אמרתי במהירות
"רציני?!" כולן שאלו אותי
"כן לא שמעתןןןןןן?" שאלתי
"שמעתי שצעקו לו אבל לא קישרתי" סיוון אמרה לי
"עזבו זה סתם, עזבו" אמרתי ופתחתי את הסוכריה על מקל .
אמרתי להן לעזוב,
אבל אני בתוך עצמי לא הצלחתי לעזוב.
זה התרוצץ לי בראש בלי הפסקה, זה העניין אותי
כמו שזה היה מעניין כל אחד .............
התחלה יפה !
אהבתי :]
המשך..
תודה מדהימות שלי 😊
ממש תודה^^^!
אני אמשיך יותר מאוחר בע"ה.
התחלה מדהימה 😊
תמשיכי מאמי .
מענייין ביותר(:
מחכה להמשך.
"נו שהם ראו אותי וקראו לעדי שיסתכל שנכנסתי ואז שיצאנו כולם היו מסביבו והסתכלו עליי יוצאת!" אמרתי במהירות
"רציני?!" כולן שאלו אותי
"כן לא שמעתןןןןןן?" שאלתי
"שמעתי שצעקו לו אבל לא קישרתי" סיוון אמרה לי
"עזבו זה סתם, עזבו" אמרתי ופתחתי את הסוכריה על מקל .
אמרתי להן לעזוב,
אבל אני בתוך עצמי לא הצלחתי לעזוב.
זה התרוצץ לי בראש בלי הפסקה, זה העניין אותי
כמו שזה היה מעניין כל אחד .............
לחיות את החלום / פרק 2 (: ,, !
נכנסתי הביתה, זרקתי את התיק על הריצפה, שטפתי ידיים ושמתי לי לאכול
ישבתי מול הטלוויזיה ושמתי 24, השירים התנגנו ואני חשבתי עליו ..
על עדי !
הפעם התחלתי לחשוב שאולי, אולי באמת יש פה משהו
כל היום עבר במחשבות ורק חיכיתי להגיע לבצפר, רק חיכיתי לראות אותו שוב
לראות איך הוא יסתכל עליי ..
* * *
"בוקר טוב" אמרה לי גל שחזרה מאילת
"מאמי שלי בוקר טוב" אמרתי לה
גל הייתה ילדה מהכיתה שלי, שנה שעברה לא היינו ממש בקשר
אבל בתחילת השנה הזאת החלטנו לשבת ביחד היה בה משהו שאהבתי,
התמימות שלה, הטוב והטוהר שבה .. הזכירה לי אותי לפני כמה שנים !
כמה שהשתנתי מאז .. ידעתי שהחברות שלה לא מגבירות לה את הביטחון
וידעתי רק בידיים שלי יש את הכוח לשנות אותה, לקחתי על עצמי משימה .. D:
"מה חדש איתך? מה עם רועי?" גל שאלה אותי
"אני יודעת ..." אמרתי בפרצוף מבואס
"ראית אותו שוב בבצפר?" שאלה אותי
"לא, איזה המבריזן הזה בקושי מראה ת'פנים שלו" אמרתי
רועי היה בחור שאהבתי כמו שנים טובות, בהפסקות כי היה לי חבר רציני עוד באותה תקופה
אבל תמיד משהו היה מחזיר אותי לאהבה הזאת, לרועי.
"אני חייבת לספר לך משהו" אמרתי מעבירה נושא
"אני שומעת עדן" גל אמרה לי בחיוך בזמן שעמדנו שהמורה להיסטוריה נכנסה, איזה סתומה למה לעמוד ..
בצפר של אידיוטים !
"נכון עדי בן סימון?" שאלתי אותה
"מה איתו?" היא שאלה אותי לא מבינה
"אמרו לי שיש לו משהו איתי אני דעת, שהוא לא מפסיק לדבר עליי" סיפרתי לגל
"עלק" גל אמרה לי "אני בשוק!" הוסיפה
"את?" שאלתי אותה "בכלל לא יודעת אם להאמין לזה או לא..." אמרתי משתפת אותה בבילבול שלי
"רגע ספרי לי הכל מהתחלה ואני אגיד לך מה נראה לי" גל אמרה לי
"עדן וגל!!!" המורה להיסטוריה צעקה אחרי שכל הכיתה התיישבה
"סליחה המורה" אמרנו יחד בעצלנות והתיישבנו
"תכתבי לי ה-כ-ל" גל הדגישה כל אות, חייכתי אליה וכתבתי לה על דף והבאתי לה
"יאאא נראלי זה נכון .. אם ככה הוא התנהג בקפיטריה עם כל הסתומים האלו" גל אמרה לי בלחש
"כן, לא דעת בעצם!" אמרתי שוב מתלבטת
"שיהיה צילצול אני אראה איך הוא מסתכל עלייך" גל אמרה לי וחייכתי,
פתאום חיכיתי להפסקה, פתאום הראש לא היה בלימודים.
עד אתמול למדתי, השקעתי, הייתי מצפה להפסקה רק בגלל החברות ..
כי ידעתי שרועי לא יבוא אז למה לצפות? עכשיו אני מצפה לעדי?! $=
נשמה הצילצול, אני וגל הכנסנו את הדברים לתיקים ויצאנו מהכיתה אמרנו שלום לכל החברות וירדנו למטה
נכנסתי לקפיטריה לקנות מסטיק והרגשתי שמישהו מסתכל עליי, מישהו עם חולצה זוהרת ..
ראיתי את עדי עם חולצה כתומה, איזה יפה היה לו ...
הסתכלתי עליו המבטים שלנו הצטלבו הוא הסתכל עליי בלי בושה
הסמקתי מעט, הוא לא שם לב, סובבתי את הראש למוכר של הקפיטריה
קנינו מה שרצינו ויצאנו לזולה שלנו .
היום עבר מהר,
בכיתה המורה חופרת והראש שלי בעננים,
בהפסקות מבטים מצטלבים .. מבטים חודרים, הפעם הרגשתי שזה אמיתי כל העניין עם עדי ..
הגיע השיעור האחרון אני ולילך סיימנו ביחד וירדנו במדרגות,
מאחוריי הלך עדי עם גיא חבר בין הטובים שלו,
ירדתי בפוזה במדרגות, ככה אני לא הייתי יכולה לשנות את זה /:
הרגשתי שהוא מסתכל עליי .. הם צחקו בקול ודיברו בקול על כל מיני שטויות רק בשביל שאני אסתובב ואסתכל עליו ..
לא עשיתי את זה !
הגענו לשער עדי פתח את השער והחזיק אותו כדי שאני אצא הסתכלתי עליו ויצאתי,
"איזה ג'נטלמן אני אה?" הוא אמר לי והתעלמתי ממנו המשכתי ללכת ...
פשוט קפאתי לא יצאה לי מילה מהפה, אפילו לא חיוך תודה !
אני ולילך הלכנו בשביל הרגיל שלנו לכיוון הבית ומאחורינו היו עדי וגיא,
שוב הם צעקו בקולי קולות וצחקו בקולי קולות במיוחד גיא
כאילו הוא מנסה לעזור לעדי !
לילך הסתובבה אחורה ואני לא, לא רציתי .. לא יכולתי
וגיא אמרה לה "מה את מסתובבת אני יודע שאני כוסון על 😛" הוא אמר וחייך חיוך מיליון דולר
הסתובבתי עם חצי פנים אליהם וצחקתי, המבט שלי הצטלב במבטו של עדי .. ושנינו חייכנו !
עכשיו הייתי בטוחה, לילד יש משהו איתי .....
