"אני כל כך שונאת שאני אוהבת אותך"

אמ אמ..
היה לי בא לעשות סיפור קצר עד שהמוזה לסיפור שלי הארוך תחזור=]
אז קבלו (:
---------
"היית אהבת חיי.
היית שלי,רק שלי.
איך יכלת לפגוע בי ככה?!
איך?!
אני לא שייכת לך.. הלב שלי לא שייך לך!!
מי נתן לך רשות לפגוע בו?! לשבור אותו?!
מיי?!?
איך היית מסוגל לשכב איתה?
כל יום הזכרת לי כמה שאתה מאוהב בי.
אז למה עשית את זה?
אני שונאת אותך.
כל כך שונאת אותך,אבל..
אאני אוהבת אותך.
וזה מה שהכי מכאיב לי.
אתה מבין?!
אני אוהבת אותך!!
אני שונאת אותך!!
אני רוצה אותך 😢 "כתבתי במכתב הכנסתי למעטפה.
ועל המעטפה רשמתי בגדול..
"לליאור"
הכל התחיל לפני חודשיים.
אני וליאור היינו 3 חודשים ביחד,
הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה לראות אותי בלילה,לקחת אותי לטייל בים כמו שאנחנו אוהבים,לחגוג 3 חודשים.
הגיע הערב. הגעתי לפתח ביתו,גשם זלעפות בחוץ
דפקתי בדלת ואחותו פתחה לי את הדלת בחיוך
"חןןןן"
"ירדדןןןן" צעקתי בחזרה
"איפה היילד?" שאלתי אותה
"למעלה עם ספיר" השיבה
"ספיר? הוא לא שונא אותה?"
"כן.. אבל היא אמרה שהיא רוצה לדבר איתו אני יודעת"
"אהה הבנתי" עניתי בחיוך.
עליתי לחדרו ,פתחתי את הדלת,וראיתי אותו ואותה,מחובקים,ערומים במיטה שלו.
בכיתי,לא בקול,הדמעות זלגו וזלגו..
ירדתי במדרגות בחזרה.
ירדן שמה לב לדמעות שלי
"חן מה קרה?!?"
"לכי תראי את אח שלך" אמרתי לה ויצאתי מהבית.
כל הדרך הביתה בכיתי.. לא בקול.. לא יכלתי לבכות בקול..
בכיתי בשקט,שאף אחד לא יראה או יישמע,אז ישאל שאלות.
נכנסתי לחדרי בשקט,יושבת עם הגב לדלת.
על החלון יורדות דמעות שמשתלבות בקצב מדוייק עם דמעותיי.
הרעם שנשמע ברקע משתלב בקצב עם פעימות ליבי.
והברק המהבהב רק גורם לדמעותיי לרדת עוד ועוד.
נכנסתי למיטה ונרדמתי..כשאני חושבת עליו,על ליאור.

---------
ירדן עלתה לחדרו של ליאור כלא מבינה.
"מה עובר עלייה" שאלה את עצמה.
אך ברגע שפתחת את הדלת הבינה.
"ליאוררר!!! אתהה ילדד כל כךך דפוקק!!!!" צעקה לא הבנתי מה היא רוצה
"מהה יש לך?!" צעקתי אלייה בחזרה
ואז הרגשתי תזוזות לצידי במיטה..
"ספירר?!?!?!?" שאלתי בקול
"אחח אהובי בוקר טוב" אמרה.. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי
"מה?! מה את.." התחלתי.. עך אחותי השתיקה אותי בכאפה מצלצלת
"אתה פשוט ילד מטומטם!! מטומטם!! בוגדני מסריח!!! אני לא מאמינה שאני אחותך בכלל!!" צעקה עליי והרגשתי כל כך רע.. ליד המיטה ראיתי 3 בקבוקי וודקה.. ואז נזכרתי:
ספפיר באה אליי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי ואז היא הביאה לי לשתות.. ומאז אני לא זוכר כלום.
הייתי שיכור.
"ירדןן את לא מבינהה!! הייתי שיכור!" צעקתי אלייה.. ודמעות עלו לעיניי שראיתי דמעות בעינייה של ירדן.
" אחח אהוב ששלי תהיו קצת בשקט מה קרה לך?" שאלה
"את מוכנהה לסתום ת'פה שלךך?!?! אני נגעל ממך!!" צעקתי עלייה
"מה?! מה יש לך?!"
"תעופי מפה!! אני לא אוהב אותך!!"
"אתה כן אתה סתם מתכחש"
"לא אני לאא!! אני אוהב אות חן!! חן שליי!!! אהבת חיי!!" אמרתי בקול.. ואז חשבתי..
'חן'..
"ירדן אל תגידי לה כלום.. בבקשה.. אני רוצה להגיד לה בזמן המתאים"
"הו אתה לא צריך לדאוג לזה" אמרה
"יא חתיכת ילד מטומטם! היא ראתה אותך!! היא ראתה אתכם!! עכשיו!! לפני 10 דקות היא יצאה בוכיה מהבית! "
"מהה?! לא נכוןן את משקרת ליי"
"לא אני לא..היא אמרה לי לעלות לחדר שלך לראות מה אתה עושה"
"אני לא מאמין.. לא נכון.. חן שלי.."
אמרתי ודמעות עלו לעיניי.
"אוי תרגע.. מקסימום תסתפק בי" אמרה ספיר
"תעופיי מפהה את לא מבינה?! תתרחקי ממני! לא רוצה לשמוע ממך או לראות אותך! את דוחה אותי! מגעילה אותי! עופיי!"
ספיר הסתכלה עליי התלבשה ויצאה מהבית בכעס.
התלבשתי גם אני,רציתי ללכת אלייה לבית..לדבר איתה.
הגעתי לביתה.. אמרתי שלום לאמה ואביה.. ועליתי לחדרה,
היא הייתה שם.. בוכה,ישנה,אני פגעתי בה,אני כל כך שונא את עצמי,כל כך,התקרבתי אלייה ונישקתי את לחייה,
היא התעוררה.