תיק גדול בידו
מחבק את אמא
ואז מוריד אליה את מבטו
מחייך אליה
חצי חיוך שלא נקלט
חצי שמחה חצי עצבות
תקווה שדואכת עת עת.
הוא יוצא למלחמה
מלחמה נגד החיים
לילדה הקטנה הוא שיקר
הבטיח שהוא חוזר עוד כמה ימים.
עבר יום עבר שבוע
ואבא לבית עדין לא הגיע.
הילדה הקטנה לא התייאשה
היא ליד הדלת עדין מחכה.
כבר שנה שלמה
של מבט זקוף לדלת
עניים משוטטות
מחפשות את האבא שהיא כ"כ אוהבת.
אמא לה אמרה
שאין עוד מה לחכות
שאבא פרס כנפיים
שניגמרו כבר התקוות.
והשמחה בעניים כבתה
עיניים ריקות.
היא עדיין יושבת מול הדלת
הילדה של אבא - אף פעם לא הפסיקה לקוות.
