והיא פסעה באיטיות במעלה השביל המוביל ישירות אל המזרקה המדוברת.
מתבוננת במשבצות הצבעוניות אשר מרכיבות את השביל.
מכניסה ידה לכיס מחפשת אחר המטבע שהכניסה לכיסה לפני יציאתה מהבית, מוציאה אותו ומתבוננת בכפייה במטבע אשר אמור לשנות לה את עתידה.
' הלוואי ויהיה עתיד טוב יותר ' לחשה למטבע, נושקת לו קלות וזורקת בעדינות אל המזרקה המלאה במטבעות מאותו הסוג.
אך בשבילה מטבע זה היה יחיד במינו, המטבע אשר תסגוד לו כל חייה אם יצליח אפילו במקצת לשנות את העתיד המר הצפוי לה.
היא מתבוננת סביבה, מחפשת נפש חיה שתוכל לספר לה את סיפור חייה, מישו שיבין את הטעם המר אשר לא עוזב את גרונה, שיבין שהדמעות שזולגות זו אחר זו, מביאות לא רק צער ויגון, אלא גם רצון ואמונה.
אך אף נפש חייה לא צצה באופק, אלו רק היא, הרוח והשקט.
השקט נשבר כשאר כמה נערים צעירים, אשר נראו כמו שלדים מהלכים בלבוש נחות, התקדמו לכיוון המזרקה, הם טבלו ידם והוציאו חופן מטבעות.
הוציאו חופן של משאלות.
בין אותן מטבעות היא יכלה להבחין בשלה, במטבע שלה, במשאלה שלה, בעתיד שלה.
היא לא אמרה דבר.
רק קמה והלכה.
היא הבינה, שלמרות עתידה המר, למרות הדמעות, המשאלה שלה התגשמה, אם כי לא בדיוק כמו שקיוותה.
המשאלה הזו אכן שינתה את עתידה, את צורת ההסתכלות שלה על החיים.
למרות שלנו רע,
מחר בבוקר נקום עם חיוך,
בתקווה שהיום הכל ישתנה [:
איזה מקסים (:
קטע אופטימי שאומר הכל !!
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך :]
קטע יפה ואופטימי אוהבת אותך מוכשרת שלי
עם התגובות שמעליי
את מוכשרת נסיכה
תמשיכי לכתוב המוןןןןןןן
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
"למרות שלנו רע,
מחר בבוקר נקום עם חיוך,
בתקווה שהיום הכל ישתנה [: "
זה המוטו החדש שלי.
תודה על החיוך שהעלת בי.
אוהבת אותך 3>
דול
שמחה שאהבתן..
אוהבת מלא 3>
