ערב כיתה:)

אנחנו עשינו פעם בשיעור חברה
ישבנו כולם במעגל
כל אחד סיפר פאידחה שלו מהבצפר או לא..
היה שיעור מצחיקק...

אפשר לשאול מאיפה את?
מוזר גם אני בכיתה י"ב ויש לי ערב כיתה היום ! XD
כמה מצחיייייקק
אמממ אני חושבת שמממש יהיה נחמד
איזה משחק בו כל אחד יספר משהו מרגש שעבר בחיים שלו
או שכל אחד מהכיתה יגיד תודה לילד אחר
על משהו מסויים - זה מגבש כזזה ונחמד [[:
קיצור מקווה שתהנו !

אולי כל אחד יספר משהו מעניין שהוא עשה ומשהו אחד שהוא היה רוצה לעשות..

או אולי שכל אחד יספר פאדיחה שהייתה לו..חחח

הרעיון שמעליי ממש חמוד מאמי
ואפשר לעשות פתקים
על כל פתק לכתוב שם
וכל אחד מוציא פתק אחד
ואומר על אותו אחד שיצא השם שלו איזו
מילה/תכונה שקשורים אליו
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

QUOTE (נאפי @ 28/11/2007) הרעיון שמעליי ממש חמוד מאמי
ואפשר לעשות פתקים
על כל פתק לכתוב שם
וכל אחד מוציא פתק אחד
ואומר על אותו אחד שיצא השם שלו איזו
מילה/תכונה שקשורים אליו
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
נחמד מאוווד ! [:

הרעיון של המעגל כולם יחד
הוא רעיון מגבש במיוחד,כי פה כולם עם כולם.

יש כ"כ הרבה דברים שאפשר לעשות במעגל:

אפשר לספר מקרה מהחיים,אפשר שמח או עצוב.

אפשר לספר על אהבה ראשונה,ובכלל מה אהבה אומרת לכל אחד ואחד.

אפשר לעבור ילד ילד,ולשאול אחרי כל השנים האלה,מי הבן אדם שהוא התחבר אליו הכי הרבה.

אפשר לשאול מה אנחנו מצפים מאיתנו אחרי סיום הלימודים ומה אנחנו רוצים הלאה.


אלו דברים שלא כל אחד יודע בכיתה,
זה פתיחות מסוימת.
וזה יגבש בצורה כלשהיא ויראה לאחרים מה באמת מסתרר מאוחרי הלב של הנוער בכיתה.

אם תדברו על אהבה,אפשר להוסיף נרות ובכלל לעשות אווירה נהדרת כזאת.
והכי חשוב כיבוד (: קצת ממתקים ושתייה.

בהצלחה

את יכולה לכתוב על דף כל מיני קטגוריות...
ולעשות כאילו כמו אוסקר לכיתה שלכם
עשו את זה שנה שעברה בכיתה בשכבה שלי וזה היה מש מגניב

תכתבי נגיד חכם הכיתה
מבריזן הכיתה
פאדחן הכיתה
מצחיק הכיתה
מתלבש הכיתה
וכ'ו...

וככה להחליט בכיתה מי הוא מה...

לי לפני שנתיים הייתה את הכיתה הכי הכי שיש.
והכל התחיל בערב אחד, לקראת חג החנוכה,
שעשינו משהו לכולם.
לקחנו את מבנה ביה"ס בערב, נעלנו אותו ורק ילדים מהכיתה נכנסו יעני,
וכשהם נכנסו הכל היה מואר במלא נרות בצורת מעגל.

בהתחלה זה היה סתם דיבורים על מה מתכננים לחופש וכאלו,
איך עברה השנה,
ואז הייתה הפעלה כזו שכל אחד בתורו סיפר על עצמו משהו שאף אחד לא ידע לפני.
אני אישית גיליתי מלללא דברים על אנשים ודרך הסיפורים האלו
התקרבתי אליהם ברמות שלא חשבתי שאפשר בכלל 😊. זה היה כיף.
בנוסף, עשינו משחק אסוציאציות... כל אחד בתורו זורק אסוציאציה,
זה שאחריו עונה מה האסוציאציה שעולה לו לראש ואז אומר מילה נוספת,
וככה הלאה...

ואז סתם היו סופגניות, והייתה פינה להכנת שתייה חמה וזה.

נראה לי נחמד לגמריי😊

תהנו😊


אה כן, שכחתי לציין עובדה חשובה:
כל אחד בא בפיג'מה, והביא איתו שק שינה.
כל אחד התכרבל בתוך השק שינה שלו והיו כאלה שלא היה להם אז התכרבלו כמה ביחד.
היה כיף😊 חחח

אני עשיתי פעילות ממש מצחיקה לחניכים שלי כשהייתי בצבא..
נתתי לה גליל נייר טואלט וכל אחד היה צריך לקחת חתיכה.
יש כאלה שלקחו ריבוע יש כאלה שלקחו 5..
וככה על כל ריבוע כל אחד היה צריך להגיד תכונה חיובית שלו ותכונה שלילית..

זה היה מצחיק היו כאלה שלקחו בנדיבות חח ואז היו צריכים לחשוב ולקדוח על תכונות שלהם חח ולא עזבתי אותם עד שאמרו הכל..

את צריכה לראות את הפרצופים של האנשים שלקחו חצי גליל חחח ברגע שאת אומרת להם מה לעשות איתו חח

או אפשר לשבת במעגל וכל אחד מספר למי שלימינו 3 דברים שאף אחד לא יודע עליו.. ואז כל מי שסיפרו לו הוא צריך להגיד על זה שסיפר לו..

וואיי איזה רעיונות יפיםם ממש תודהה עזסרתם לי מאד!!!!
אוהבת אותכםם!!!
ולמי ששאלה אני מאשקלון אני לומדת בנתיבות...

וואאו איזה רעיונותתת מדהימים :]
עושה חשקק לעשות גם חיחי

למישו יש סיפור כלשהו עם מוסר השכלל שנגיד נקריא בהתחלה כל אחד יגב עליו הייה דיון ואז נעשה פה את אחד הרעיונות שהבתם?!

אני בעד אוככככככל.

יש לי סיפור, אפילו כמה
תהני 😊

אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון- בעיות החיים.
בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים.
הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים.
בסיר הראשון הוא שם גזר
בסיר השני הכניס ביצה
בסיר השלישי שפך גרירי קפה
לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת
דג את הביתה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה
סינן את הקפה ומזג אותו בספל.
הביט בביתו ושאל: "מה את רואה יקירתי?"
הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים-
הגזר היה רך ונמעך.
היא קילפה את הביתה שהייתה קשה
הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג.
אמר הטבח: " כן בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה.
המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים
הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאוד
וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות.
הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה.
פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודיים !
לאחר שהותם במים הרותחים
הם הפכו את המים למוצר משובח."
"לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה?
כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה?
כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ?
כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב?
שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ?
או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה."
בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה...
רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה.

אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון.

מצרך נדיר ויקר ושמו אהבה

סיפור מארץ נכר נושא עימו מסר מסתובב לאחרונה במחוזותינו :
לפני זמן מה, העניש אב את בתו הקטנה על שבזבזה גליל נייר שלם מוזהב מיוחד ויקר ערך.
המשפחה חיה בדוחק וכעס האב התגבר כשגילה שבתו השתמשה בנייר גם כדי לעטוף קופסת קרטון כמתנה לחג המולד. ביום שלאחר מכן, הביאה הילדה את הקופסא במתנה לאביה. "זה בשבילך, אבא". האב בוש בהתנהגותו הזועמת, אבל זעמו גאה שוב כאשר ראה שהקופסא ריקה מתוכן. הוא פנה אל בתו בטון כועס ואמר לה: "את לא יודעת, גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה לחג המולד אמורים לשים משהו בתוך הקופסא?" הילדה, עם דמעות בעיניים, ענתה לאביה: "אבל אבא, כן שמתי משהו בקופסא. הכנסתי לתוכה המון המון נשיקות בשבילך עד שהיא התמלאה". האבא כרע על ברכיו וביקש מהילדה שתסלח לו על כעסו הלא מוצדק. לא עבר זמן רב, אסון נפל על המשפחה- הילדה נהרגה בתאונה. מספרים כי אביב שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו עד סוף חייו. ובכל פעם שהרגיש מדוכא או עצוב או חסר כוחו הוא פתח את הקופסא והוציא ממנה נשיקה דמיונית אותה שמה עבורו בתו, הילדה שאהבה אותו כל כך.

כל אחד מאיתנו קיבל במתנה קופסת זהב, מלאה באהבה מהסובבים אותנו וללא תנאים:
- מההורים, מהאחים ומהילדים שלנו, מכל המשפחה.
- מחברים וידידים.
- מפרחים, מבעלי החיים, מהיופי הטבע והבריאה.
- מאלוהים.
לא קיים נכס יקר יותר.
רק זכרו אהבה,
אהבת המשפחה החברים והסובבים אותנו
היא כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו
בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף.



כוחן של מילים
להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים... חבל לכם בכלל להתאמץ !".
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי.. "בחיים לא תצאו מכאן! ". אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא וויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ, אין לך שום סיכוי בעולם...". "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור. כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק !!" בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד. . . .

מוסר השכל
1. בלשוננו יש את הכח לחיים ויש את הכח להרוג.
2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה
3. עידוד זהו כח !


העקבות של אלוהים

לילה אחד אדם חלם חלום.
הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים, ועל פני השמיים חלפו במהירות סצינות מחייו. בכל סצינה הוא שם לב לשני זוגות עקבות רגליים בחול. זוג אחד שייך לו והזוג השני לאלוהים. עם חלוף הסצינה האחרונה של חייו הוא הסתכל אחורה לעקבות שבחול. הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד, כמו כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו. דבר זה הטרידו והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך: "אלוהים, אתה אמרת שביום שאלך אחר חוקייך אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך, והנה שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הזדקקתי לך יותר מכל עזבתני. ענה אלוהים: "בני היקר עד מאוד, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך כשאתה רואה זוג אחד של עקבות לא היו אלא עקבותייך, היו אלה עקבותיי שלי, כשנשאתי אותך על כפיי."

תיקון העולם

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון.
הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו.
יום אחד, בנו בן ב-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו.
המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבר, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבדך".
הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע: "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".
בהתחלה, האב לא האמין: "זה לא ייתכן, שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה !!!" אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי. אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם..."