היא עמדה מול חלון חדרה, אור הירח היה כהשתקפות כסופה בעייניה הכהות.
הזיכרונות ריחפו בראשה מתחלפים ללא הרף.
היא הודתה לאל, אם הוא אי שם, על החשיכה שהסתירה את דמעותיה...
שהסתירה את העצב שלה...ממנה עצמה.
היא פנתה בשקט אל מיטתה ועצמה את עייניה נותנת לחלומותיה למלא את ראשה.
בעודה שוכבת עם עיניה העצומות העייפות מדמעות, נושאת תפילה שקטה.
מי יתן וגם הפעם תעוף על כנפי החלום בשמים זרועי הכוכבים,
מי יתן וגם הפעם תביט באושר אל האורות למטה, מי יתן...
כמו תמיד ,
הכתיבה שלך מדהימה !
כל כך יפה !
איןןן (:
^^
תודה יפות שלי[:
אוהבת אתכן ! 😛
מאמי שלי כמה זמן לא קראתי
משהו שכתבת
זה מדהיםםםם
את מוכשרתתת
תמשיכי לכתוב המון יפתי
אוהבת אותך המון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מורניי ..תודה נשמה 😊
אוהבת אותך !
מי יתן באמת.. מי נתן לך את הכשרון העצום הזה ברוש?
אחת ויחידה את!
אוהבת המוןן😊
כשרון כובש את (=
אוהבת אותך המונים!
