האור הרך של מנורות הלילה האיר את הרחוב באור עכור.
טיפות הגשם הכבדות ניתזו על המדרכה ובחזרה עד שהצטברו לשלוליות לצידי הכביש שהיה ריק ממכוניות בשעה זו.
הוא הלך לבדו ברחוב בקושי מבחין בגשם ולובש את מעילו יותר מתוך הרגל מאשר מתוך צורך כמו גם את כובעו המונח ברישול על ראשו.
מדיי פעם היה עוצר, מרכין את ראשו לוקח נשימה עמוקה וממשיך בהליכתו לאורך הרחוב הריק.
טיפות הגשם השקטות והקור הביאו נחמה לליבו והאור העכור של מנורות הלילה היה חברו היחיד זה כבר שנים.
האם הוא עצמו ידע לאן הוא הולך? האם תכנן להגיע למקום כלשהו?
בספק אם הוא עצמו ידע או יידע אי פעם, בספק אם יצא מהקירות האפורים של עולמו, מספק אם יהיה חופשי אי פעם מעצמו לגמרי,
ולא רק בשעות שקטות אלה בהן השמיים בוכים על גורלו והרוח שרה קינה שקטה לזכרו של אדם שאבד לנצח בתוך עצמו...
מ ד ה י ם !
כתיבה כל כך מרשימה 😊
QUOTE (-dolly- @ 26/11/2007) מ ד ה י ם !
כתיבה כל כך מרשימה 😊
תתודה מאמי
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך,
ממש יפה.
יפה שלי
אני אגיד עוד הרבה
וכבר אמרתי
את כותבת כל כך יפה
עמוק
מרגש
כל פעם את מצליחה לסחוף אותי,להעשיר לי את הדמיון שמנסה להבין את כל המסתוריות
והעומק
והשפה
מקסיים פשוט.
אוהבתתתתך!
עצוב כל כך 😢
אבל עדיין מדהים אני אוהבת את הכתיבה שלך כל פעם מרגשת מחדש :]
תודה יפות שלי ..
כיף לשמוע את זה😊
אוהבת אתכן כ"כ
אוח ברו'ש ברו'ש..
כל כך התגעגעתי...
עצוב, אבל מדהים כתמיד!
אוהבת המון..
