איך הגעתי בכלל למצב הזה?
הרי כל כך שנאתי אותך
כמה ילדותית הייתי אז,מכלילה אנשים ומחלקת אותם לשונאת ואוהבת.
מי חשב שיום יגיע
ואני אשב ואחשוב עליך בלי הפסקה
אדמיין אותך
מי חשב שאני אשבר
אני?
הרי מה? אני לא יודעת מזו אהבה,שכחתי כבר מה אילו פרפרים בבטן
כל כך קל להיות עם מישהו ויום אחרי להשאיר ממנו רק זיכרון מתוק.
אבל איתך זה כל כך שונה .
כשאנחנו מדברים
העולם שותק.
קיטשי אה?
לא לא , כבר הבנתי שאיתך זה הכי קיטשי בעולם.
אתה כמוני מסתבר,חולמני ורומנטי.
אנחנו באותה כיתה,הזוי אם חושבים על זה.
אתה מכיר אותי כל כך טוב,אני,"מלכת הכיתה" או יותר נכון המופרעת של הכיתה.
מדברת בקולי קולות,צוחקת,רומזת,מפלרטטת,נזרקת מהשיעורים.
ואתה
וואו
איזה שוני
כל כך שקט,ביישן,ה"חכם" של הכיתה,שכל המורות מחמיאות ומפרגנות.
איך בכלל הגענו למצב של היום?
השתיקה,המבוכה
כל אחד פוחד לשלוח הודעה.
ואולי אני סתם משלה את עצמי,ואתה לא מרגיש כמוני?
אף פעם לא דיברנו ברור,תמיד כל הציניות מהולה ברמזים אינסופיים.
הציניות השנינות,לפעמים אני נזכרת בשיחות שלנו וכבר לא מבינה מה אמיתי ומה לא .
כשהחזקנו ידיים
עברה בי צמרמורת.
כל כך הרבה זמן לא הרגשתי את זה,צמרמורת,כשאני רק נוגעת במישהו.
דיברנו כל כך הרבה,וכל הזמן צחקנו,כמו זוג סתומים
וירדת עלי,אבל לא הפריע לי,הרא אני לא מושלמת,רחוקה,אבל איכשהו איתך אני יודעת מה אני שווה.
זה הקסם?
נזכרת ברגעים,הקיטשים כל כך,אנחנו אחד מול השני ומדברים בטלפון,אני מתקשרת אליך אתה עונה,מדברים. ואז אתה מתקשר אלי ואנחנו מדברים.
והחיוכים,ובלי הסודות,מפחיד לפעמים שאתה יודע עלי דברים. שאני בעצמי מנסה לשכוח,אתה מטיח בפרצוף
את כל החסרונות,אבל איתך זה נראה בסדר,נראה אנושי.
הלכנו שלובי ידיים,בחיים לא דמיינתי שאיתך! כן כן איתך ! אני ילך בגשם קופצת בתוך שלוליות כמו ילדונת,ושמחה.
החזרת לי את השמחה לחיים.
אתה מודע לזה?
מילדה,ממורמרת שלוקחת את החיים ומרחמת על עצמה,גרמת לי לחייך,למרות כל הבעיות והלבטים בחיי.
אנחנו יכולים לדבר שעות,ועדיין לא להכיר אחד את השני.
קטפת לי ורד. אדום. הרבה דברים עשו לי,אבל בחיים לא קטפו לי ורד,הוא על המיטה,כאילו מחכה.
אבל משום מה יש לי הרגשה שהוא יקמול וינבול.
בא לי לצרוח
שלא דיברנו יומים
אחרי לילה כל כך משמעותי
יומים,כולה יומים
אבל בשבילי זו שנה שלמה.
אני כועסת ושמחה. מתלבטת מריצה במוחי עוד פעם ועוד פעם את מה שקרה.
איך נכנסתי בסערה ושאלתי את החברה,לנשק או לא לנשק?
והיא צעקה לי כן כן!
וירדתי למטה בסערה
ונפגשנו באמצע
התחבקנו
גימגמתי
אני בחיים לא מגמגת,ההפך מדברת ומדברת ומצחיקה ושנונה.
ואז..נישקתי אותך.
אני!
היה ברור שבחיים לא תיזום
ומאז
ש.ק.ט
כל כך צורם לי השתיקה הזו שלך
יש לי אגו וכבוד,מעל ומעבר,אני לא מתכוונת ליצור איתך קשר.
הכאב מכרסם בי,אני לא יודעת אם אני מאוהבת,אך אני מרגישה תחושה עזה של החמצה
של פיספוס,משהו יכול היה להיות אמיתי.
הוא שמא מאוחר מידי.
עכשיו תורך ילד.
עכשיו
תורך.





