חייבת לפרוק

אני לא יכולה יותר להחזיק את זה בפנים............
קשהההההההההה ליייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
החיים שלי יפים ,באמת שאין לי שום סיבה להגיד שרע לי....
אני עובדת-יש לי תעסוקה רוב הזמן וכיף לי שם,יש לי חברות וכל יום אני רק רואה כמה אני חשובה להן,
יש לי משפחה שאוהבת אותי,יש לי חבר מדהים פשוט מושלם,יש לי כסף בחשבון-סכום שבחיים לא היה
לי,אני לומדת נהיגה-משהו שאני הרבה זמן רוצה,אני קונה לעצמי מה שבא לי,מתכננת בקרוב על פלאפון
חדש..הכל פשוט כל כך נכון..
אבל בפנים????????? בלב????????????
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
ראבק מה אני רוצה מעצמי???????????? למה אני מרגישה מזויפת??????למה לא מספיק לי מה
שיש לי???למה אני תמיד שואפת ליותר??? ובסוף הורסת את הכל!!!!!!!!!
הרי אני שמחה,אני מחייכת כל יום,אפילו בלילה לפני השינה אין דמעה אחת שיוצאת,
מתי בכיתי בפעם האחרונה? אלוהים יודע.וזה אמור להיות דבר טובבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!
אפילו שמשהו לא הולך לי אני לא מתייאשת אלא עוברת הלאה,אפילו שלפעמים אני מרגישה קצת לבד
קצת עצוב אני לא מוותרת- אני מחכה למחר ליום חדש,אז למה לעזאזל אני כל כך אוהבת אקשן?? למה
אני לא יכולה להינות עם החיים שיש לי??למה אני חושבת שאני חיה בסרט?? למה אני מפנטזת בטירוף?
למה אני לא מסתפקת במציאות??? למה אני מרגישה שאני צריכה להכריח את עצמי לזרום עם החיים?
השאלה הכי גדולה שלי למה אני לא הולכת עם הלב??? הרי הוא כל כך חד וחלק אני יודעת מה אני מרגישה ומה אני צריכה לעשות ואני בכל מקרה הולכת בדרך אחרת..
בדרך הקלה,הפשוטה ..כי אני לא רוצה לעשות דרמות ואני לא רוצה להישאר בסוף בלי אף אחד מסביבי
ואני לא רוצה להיות מסכנה,ואני לא רוצה להיות אחרת,כי טוב לי איך שאני,ומצד שני רע לי שאני כל הזמן הולכת באותה הדרך,רע לי שאין לי אף אחד לשתף איתו,למרות שיש הרבה אנשים שישמחו לשמוע,
אוף אני כבר כל כך מיואשת ממני,מהחשבות שלי בזמן האחרון,
למה לכולם כל כך קל במערכת יחסים ואני שאני פאקינג כל כך הרבה שנים עם אותו בן אדם מסובך לי..
מה אני כבר יכולה לעשות? הרי אני יודעת שאני פחדנית וכל מה שאני כותבת עכשיו יישאר כ-מילים ולא
מעשים אבל אין יום שעובר שאני לא חושבת- אם לא היה לי אותו,הייתי כל כך חופשייה ,הייתי יכולה להיות עם אחרים ,עם מי שבא לי ,לעשות מה שאני רוצה מה שאני משתוקקת לעשות,ואז באה המחשבה (השטן) שאוסר עליי לחשוב כאלו דברים איומים –שמזכיר לי כל שנייה שיש לי מלאך לצידי,שאף אחד לא יאהב אותי חוץ ממנו, שאף בן אדם אחר לא משתווה אליו,שאין עליו שהוא פשוט מדהים,וכל אחד שמכיר אותו אומר את זה,ואני יודעת שאסור לי לאבד אותו שוב,כי אח"כ הוא לא יחזור בחיים.
ואני בכל מקרה נמשכת לגברים אחרים,למרות שאני יודעת שזה טבעי -זה מציק לי.זה פשוט הורג
אותי שאני צריכה להמשיך לחיות עם התחושה שמגיעה בלילה בחלומות ,ולא בקטע מיני,אלא בהרגשה,בפרפרים,בהתרגשות ממשהו חדש,שבעצם אין לי,ולמחרת בבוקר להמשיך כאילו הכל כרגיל
ולומר לו שאני אוהבת אותו ומתגעגעת,אני יודעת שזה נכון אבל אני גם יודעת שזה ממש לא אותו דבר כמו פעם,אני כבר לא יודעת מה אני רוצה,אני רוצה לחיות את החיים שלי ולא להיות מישהי אחרת ,לא להיות מישהי שאני כבר כמה שנים טובות,לגוון..
אני רוצה שהכל יהיה כמו פעם, שיהיה יותר קל,בלי לחשוב יותר מדי,בלי לתכנן את העתיד,בלי שהכל יהיה מסובך,בלי דאגות על הראש,להיות מאושרת באמת בלב שלם,לא רק חצי,לא להסתפק במה שהשגתי,לשאוף להרבה יותר ,ולא לחשוב על מה שיהיה,ולא לחשוב על כלום,
פשוט שלא יהיה לי איכפת,ובאמת כבר לא איכפת לי,מכלום
לפעמים אני שונאת את עצמי,על כל מה שאני לא עושה כי אין לי אומץ.
לילה טוב. 😢