והיא שוכבת במיטה מעלה זיכרונות,
מסתכלת על החושך, ואז קמה מהמיטה.
מתהלכת לה בכל מיני מקומות.
ברקים, רעמים, גשם בחוץ.
היא מתיישבת בסלון על הרצפה,
מתבוננת בחלון, הנה מגיע הברק,
שמסלק את החושך לשבריר שנייה.
ברקים, רעמים, גשם בחוץ.
היא מחכה שתיכנסו בדלת.
תחייכו ותאמרו לה, אין מה לפחד.
אבל היא נמצאת עכשיו במציאות אחרת.
ברקים, רעמים, גשם בחוץ.
הדלת מאורחים ריקה.
היא חוזרת למיטה מתחת לפוך,
הנה עוד לילה גשום – והיא לבדה.
