בס"ד
היי קוראים לי יריב,
ויש לי תחביב חדש.
אתם יכולים להוסיף את זה ל:מחשבים,נהיגה במהירות האור,ופיתוח שרירי הישבן שלי (סתם...נו סתם!) אני מקטלג בחורות.
בפלאפון.
כל בחורה שאי פעם ביקרה לי באזור הדרומי של הגוף שלי,
או שרציתי שהיא תבקר שם,
או שסתם השגתי את הפלאפון שלה ממישהו...
הקיצר....הבנתם.
אני מוסיף לה כינוי.
כי שמות משפחה ממש לא עושים לי את זה, ות`אמת...מי זוכר בכלל שמות משפחה?
כי איך לכל הרוחות אני יכול לדמיין לעצמי ש"ורד-תחת-ברזילאי" .מהחדר כושר...
השם משפחה שלה זה בכלל איזה ולרשטיפן!
זה הורס לי את כל הפאקינג פנטזיה עליה לחשוב שהיא איזו פולניה מיובשת...
אז ככה נראית הרשימה שלי בפלאפון.
מאוד מגוונת יש לציין, אני משתדל שלא לחזור על אותו כינוי פעמיים כי אז אני נורא מתבלבל...
ותתפלאו, יש הבדלים בין "מיכל-הנימפומנית" ל"מיכל-הסוטה"....הבדלים מאוד גדולים שמסתכמים בכמה שוטים ומחוך עור צמוד אחד.
ככה אני גם מסנן אותן, כל אחת עם הדפיקות העיקרית שלה.
"הילה-הודו" שאכלה יותר מידי סמים שם (בהודו) וכרגע משמשת בעיקר כספקית שלי בעתות צרה.
"יעל-צהלה" שבטוחה שאבא שלה קנה את כל צפון ת"א וגם אותי בדרך...
אצלי היא ראתה מה זה להיות "פרח השכונות", כל צפון ת"א שמעו את הצעקות שלה גם מהחדר הקטן שלי ברמת גן....
"חלי-החולירע" זה פשוט דרש, אפילו שהיא הייתה סבבה לגמריי...
"מורן-טמפון". אל תשאלו... לעזעזאל אל תשאלו....
"נירית-העצבנית" אלוהים ישמור על הסובבים אותה בחיי..
יש את הבנות שמקוטלגות לפי האזורים שהן גרות כמו "בת-חן-קריית-גת"-מישהי שנדפקתי מהנסיעה אלייה לחלוטין ומאז החלטתי שאני לא עובר את טווח ה10 ק"מ מהבית, תראה איך שתראה.
יש לי אפילו את "ריבי-פיסטוק" בגלל שכל פעם שאני מדבר איתה אני לא יכול שלא לדמיין לעצמי שאם היו שמים את המוח של הבחורה הזאת בתוך פיסטוק היה לי רעשן...לפחות יש לה אחלה ציצים.
מי אמר שהטבע לא מפצה?
וכן רבות וטובות,
או טובות פחות,
או לא טובות בכלל.
ואז,"כמו בסרטים" קיבלתי את זה, וזה היה ברור שזה יגיע מתישהו.
פגשתי את הבחורה הזאת.
שפשוט לא יכולתי להוסיף לה כינוי כי היא הייתה מושלמת.
לא הייתה לה שום "דפיקות"...
באיזו שהוא מקום אני חושב שרק חיכיתי לזה שתבוא איזה מישהי שאני לא אוכל להוסיף לה כינוי כי לרוב כינוי אצלי ייצג משהו רע...(חוץ מ"יעל-אב-טיחים" שזה היה משהו ממש ממש טוב...)
קראו לה תהילה.
והיא הייתה כליל השלמות...
עזבו חיצונית בסדר, אני לא אתחיל לדבר על זה אפילו כי אני אזיל ריר כאן על המקלדת ואתחשמל ולא בא לי למות מוות בזוי שכזה.
היא הייתה ה-cookie(עוגייה) הקטנה שלי.
ככה אהבתי לקרוא לה, אבל זה כינוי שלא הכנסתי לפלאפון, בפלאפון היא הייתה סתם...
תהילה.
והיא בעצם לא ידעה שה"סתם" הזה בעצם עשה אותה הכי מיוחדת.
היינו יכולים לשבת ולדבר שעות, לעקוץ אחד את השני על הדברים הכי הכי מטומטמים בעולם ולהתפגר מצחוק על זה שעות אח"כ בשחזור אותה הבדיחה כמו 2 זקנים סנילים.
ופשוט לא נמאס לנו.
אפילו נתנו ביחד לאנשים כינויים, מה"שומר השמנתון" בכניסה למסעדה האהובה עלינו, עד ל"הילית החזירית" חברה שלה שהיא לא הכי חיבבה בלשון המעטה...
בגלל שהיינו כל כך באותו ראש וכל כך מתואמים אחד עם השני פחדתי פחד מוות מהעניין הזה של הסקס...זה לא שאני גרוע או משהו...אני מצויין+ "יעל צהלה" יכלה להעיד, וגם כל גוש דן. ("אם אין אני לי מי לי" מה אתם רוצים?!)
פשוט רציתי שה"עוגייה" הקטנה שלי תהיה מיוחדת.
לא רציתי לתת גם לה כינוי ולסנן אותה לעד עד שיבוא לי לא לישון לילה אחד לבד...
ניסיתי שזה יהיה הכי מיוחד שיש, צימר, יין, שוקולד...כל הבולשיט שעובד יפה על כל הבנות.
אבל עליה באמת רציתי שזה יעבוד...התפללתי שזה יעבוד למען האמת...
וזה הגיע,
בסוף.
וזה היה מדהים...לא הייתה לי רבע טענה, אפילו לא עלה לי "כינוי" חדש בשבילה...היא נשארה העוגייה הקטנה שלי.
אבל כנראה שאני לא הייתי מספיק טוב בשבילה...
כי כבר אחרי שבועיים היא עשתה לי את שיחת ה"אנחנו צריכים לדבר" שלוש המילים שכל אדם באשר הוא ובמיוחד גבר הכי שונא לשמוע.
"זה נגמר"
"אבל cookie....."
"אני מצטערת יריב, זה פשוט לא "זה""
לא הייתי מסוגל לדבר אפילו, הפניתי לה את הגב והיא יצאה לי מהחדר...די בשקט האמת.
ישבתי עם עצמי ולא יכולתי לדבר מעצבים,
"אני אראה לה מה זה... היא עוד תחזור על ארבע...היא תתחנן...
אני לא אתקשר אליה...
אני לא אתקשר אליה!
אני לא אתקשר אליה!
אתקשר אליה...
אליה..."
ברור שנשברתי.
חייגתי כמו חננה מתרפסת אליה וחיכיתי לסינון...
במקום זה שמעתי צלצול עדין ומוכר שהתנגן מתחת לשמיכה שלי....
היא שכחה את הפלאפון שלה!
נהדר!
עכשיו אני אוכל לתרץ לראות אותה שוב ואז אני אראה לה מאיפה משתין הדג!
מעניין מי זה "יריב-זין-קטן"...
?
.
.
.
.
.
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"בת-זונה".
זה הכינוי שלה מהיום,
אפילו שם פרטי לא מגיע לה לקבל.
😂 😂 😂 😂





