מכתב בשבילו ):

אנחנו ביחד שנה וחודשיים , שנה פשוט מדהימה.
והאהבה שלנו גדולה מאוד, פתוחה וחופשייה, אנחנו מכירים אחד את השני הכי טוב שבעולם: את החולשות, הפחדים, החלומות כל סנטימטר בגוף, כל נקודת תורפה איפה נעים ואיזה חלק בגוף אנחנו הכי פחות אוהבים.
אנחנו שטותניקים נצחיים, עושים שטויות בלי הפסקה. ילדים גדולים.
אנחנו אחד אבל כל אחד הוא עולם ומלואו.
אתה תמיד תהיה לצידי, ואני תמיד אהיה לצידך.
אני נשבעת לא חשקתי באיש מלבדך איך שאתה נוגע, אוהב ומצחיק אותי. אתה מדהים. לא יכולתי לבקש מאלוהים שום דבר אחד מלבדך.
תודה.
נתי - כל המריבות האלה לא בסדר, ואני לא מאשימה אותך אני מאשימה אותנו כי צריך שניים לטנגו.
משהו דפוק, ואנחנו לא מטפלים בו, ובמקום לתקן ולטפל אנחנו נותנים לו להתפשט כמו מחלה.

אני מתוסכלת אני יושבת בחדר ושוברת את הראש וחושבת מה עוד ניתן להציל, או שמה הכל נשרף בלהבות? ולא נשאר דבר רק אפר.
יורדת לי דמעה, כמה דמעות, מפל שלם. נמאס לי לבכות.
אני לא יודעת מה לעשות אני רק רוצה לחבק אותך ושהכול יהיה בסדר.
אני רוצה שהרעשים והמחשבות בראש יפסיקו, ושהלב יפסיק לדבר ולכאוב, שיהיה לי שקט.
אני רוצה שהסלע הענק הזה ירד לי מהלב הישר לנהר.

אף פעם לא חשבתי שאני אוהב מישהו כמו שאני אוהבת אותך לא תיארתי לעצמי שנאהב כל כך חזק ועכשיו אני מפחדת.
אני כל הזמן מפחדת, שהכל יגמר.

מאמי שלי, בבקשה ממך תחשוב על הקשר , עלי, עלינו, ועל העתיד שלנו.
אתה, אני, אנחנו, רוצים כל כך הרבה דברים ואנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל, אבל יש דברים יותר חשובים לפני, הקשר שלנו.
אנחנו התרחקנו מאחד השני, לא משנה מה תגיד , שזה לא נכון. שהכל בסדר.
אז הכל לא בסדר!
נהיינו חסרי סבלנות, אני בכוונה אומרת נהיינו, כי לכל מריבה, וויכוח צריך שניים.
ואנחנו טיפשים, אנחנו נגררים לתוך המריבה ובתוך תוכנו אנחנו יודעים שזה לא נכון, זה לא יוביל לשום מקום.

אין לי כבר אומץ לבוא אלייך ולספר לך דברים, כמו פעם, שהייתי מביעה את הדעה שלי ,שאתה בעצמך אמרת שאתה רוצה שאני יביע דעה , היית אוהב שאני מביעה את הדעה שלי, כי כיבדת אותי.
שלא תבין לא נכון, אני לא מתכוונת שאתה לא מכבד אותי עכשיו, אתה מכבד אותי ואני יודעת את זה, אבל זה לא כמו פעם.
כרגע אני נורא מפחדת להביע את הדעה שלי, מהסיבה הכי פשוטה לא ליצור מריבה איתך.
לאיזה רמה הגענו? אתה בטוח שככה אתה רוצה שהחיים שלנו יהיו? לפחד מאחד השני, מהתגובה של השני.
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לך, להתייעץ איתך, לספר לך, לשתף אותך, אתה חבר שלי לא? למה שאני לא אספר לך את זה? למי אתה רוצה שאני אספר? שאני אשמור בבטן? שנינו יודעים שזה לא הצעד הכי נכון לעשות , לשמור דברים בבטן, הרי בסופו של דבר זה יתפוצץ .

מרוב שאני מפחדת לדבר איתך פנים מול פנים אני כותבת לך את זה במכתב, אולי זה יכנס לך למקומות רגישים ותבין איפה אנחנו עומדים.
הקשר הזה מתפורר לנו בידיים ואנחנו לא שמים לב.

לפעמים יש מצבים שכל כך בא לי לקפוץ עלייך וסתם להגיד לך שאני אוהבת אותך, ושאני הכי מאושרת בעולם. אבל אני לא יכולה לעשות את זה.
כי או שרבנו לפני 5 דקות, או שאתה עצבני, או שאני עצבנית, או שפשוט אין לך כוח לאף אחד.
אני לא מאמינה שהגענו למצב שאתה צריך להתגעגע אלי. בקשר שלנו? הקשר שלנו היה מפוצץ באהבה, היינו מתגעגעים לאחד השני בלי סוף, אפילו אם לא היינו רואים את אחד השני שעה, היינו מתחרפנים. אז אתה מדבר איתי על ימים? כי אתה רוצה להתגעגע אלי?
אני לא צריכה ימים לא לראות אותך כדי להתגעגע אלייך? אני מתגעגעת אלייך כל יום. גם אחרי שנה וחודשיים. אני רוצה שתבין שהקשר שלנו הוא פשוט מדהים ואני לא מאחלת אותו לאף אחד רק לנו, שאנחנו נזכה לאושר כזה, לאהבה כזאת.

אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני בטוחה שגם אתה יודע שאני אוהבת אותך, אני לא מפספסת דקה, שניה אני כל הזמן אומרת לך את זה.
שלא תשכח את זה אפילו לשנייה.

אכפת לי מכל מה שאתה עושה, מכל החלטה שתעשה אכפת לי, בסופו של דבר לא משנה מה תחליט אני יהיה איתך, אבל תהיה איתי, תשתף אותי, אני הרי חברה שלך לא? אתה רוצה לגור איתי? להתחתן איתי? מה אתה רוצה לשמור ממני דברים?
אני לא מתכוונת לכפות עלייך דברים, אני רק רוצה להראות לך דברים אחרים מכיוונים אחרים, אתה לימדת אותי המון בחיים, המון בחיים, אבל אני גם יכולה לתרום לך כמה דברים , אתה לא יודע הכל, אף אחד לא מושלם, אף אחד לא נולד עם ידע, בטח שלא אני, אבל אני גם מבינה בכמה דברים.
שזה מדובר בך תאמין לי שאני יעשה את כל הדברים, שיהיה לך טוב.

שאנחנו רבים אנחנו פשוט רבים וצועקים ולא אכפת לנו מה השני אומר, אנחנו רק משתיקים אחד את השני, אנחנו כבר לא סובלים אחד את השני, וזה הדבר שיכול להרוס לנו את הקשר. מה שהשקענו , כל מה שעשינו בשביל הקשר הזה, כל מה שעברנו ביחד, להרוס ברגע בגלל דברים קטנים שיכולים להיפתר בשנייה.

אני כל כך השתנתי בקשר הזה, שזה פשוט לא יאומן, אף אחד לא מאמין לי שאני מספרת לו את זה, הם אומרים לי: " את?! השתנת?!"
כן השתנתי. בשבילך , בשבילי, בשבילנו, ובזכותך.

נמאס לי, וכואב לי באותה מידה שכל מריבה שלנו אתה תגיד לי שאתה לא רוצה לראות אותי היום כי אתה עצבני? זה נראה לך הגיוני?
מה נראה לך שאנחנו בגנון? אתה תראה אותי כמו גדול, ואתה גם תתמודד איתי ואני איתך. אתה לא יכול לריב איתי לסיים את השיחה , ושנלך
לישון עם מצב רוח חרא ועוד שכל אחד נמצא במקום אחר.
לפעמים אני פשוט אוכלת את עצמי מבפנים, אבל אני לא יגיד לך את זה כי אני טיפשה, אבל אתה לא תמיד צודק.

אני לא רציתי שתתרחק.. לא רציתי שנתרחק, אולי הכול בראש שלי- זה מה שבטח תחשוב.
אבל לא.. אם הכל היה בראש שלי לא היו יורדות לי דמעות אמתיות. דמעות לא משקרות.
הן באות רק כשחייבים חייבים..
רק רציתי שתדע, שתדע שאי שם יש מישהי שלא אוהבת אותך בגלל איך שאתה נראה.. ולא אוהבת אותך כי היא סתם רוצה חבר.. אוהבת אותך בגלל מה שאתה, בגלל שלהסתכל עליך מעלה לה חיוך.. היא אוהבת ללטף אותך, לעשות לך נעים במקומות שאתה אוהב, היא אוהבת את זה רק בגלל שאתה אוהב את זה..
רק רציתי שתדע שאי שם יש מישהי שבאמת
באמת מעריכה את מי שאתה .
אתה הבטחת, הבטחת שלא תתרחק..אנחנו הבטחנו לאחד השני שלא נתרחק מאחד השני.
אתה לא מתרחק ממני ואני לא מתרחקת ממך.
אני מצטערת אם זה באשמתי.. אני כל כך מצטערת, אני לא יכולה לא לחבק אותך כל פעם שאני לידך.. ואני לא יכולה להפסיק להסתכל עליך.
אני לא יכולה לעצור את הדברים עושים לי טוב אתה לא מבין?
אני אוהבת אותך. כל כך.
אהבה תמימה כולם קוראים לזה..
רק תדע, אני לא אאבד את כל הדברים שגורמים לי ולך לחייך
אני רוצה שתמשיך לחבק אותי כדי שאני אירדם כמו תמיד כשאתה לידי
ושתהיה לידי כשנצא ויהיה קר.
ושתהיה איתי, ותחזיק לי את היד כשאני הולכת.
ושתיתן לי תחושת הגנה וביטחון שכזו, משהו שיגיד לי איזו מילה טובה שתשפר את המצב רוח תמיד.
אבל, אתה מחבק אותי אבל אתה חושב על דברים אחרים, .. אתה בא אבל אתה במקום אחר, אתה מחזיק את היד אבל פתאום עוזב אותה, אתה כבר לא נותן לי תחושת הגנה וביטחון שכזו, איפה כל הימים שהיינו צוחקים על כל דבר, שהיינו כל כך עושים שטויות , איפה הם? אנחנו רק רבים בלי סוף.

אתה מתרחק.
אמרתי לך שאתה תתרחק..
השיחות עברו משיחות של שעות על כלום- לשיחות של דקות על "היי מה קורה"

אני יודעת שתמיד אתה אומר לי שאם יש לך משהו אתה תבוא לספר לי, אבל אתה לא בא לספר לי, אני יודעת שעובר עלייך משהו, זה לא חייב להיות קשור אלי אבל זה משפיע עלינו המון.