זו שוב אני, יושבת בחדר לבדי, מכבה את האור.
יושבת וחושבת, המחשבות בראשי מתרוצצות,כמחפשות תשובה בעצמן.
מכות בי כמהלומות פטיש שלא נגמרות.
העינים אט אט נעצמות, ושוב , צפות במוחי ועולות... התהיות!
תוהה מי ומה וכמה?אבל באמת ... למה?
למה כל כך מעניין אותי?למה אני בנאדם סקרן?למה זה בכלל מציק לי?
איך זה שאתה עדיין כאן? כאן- בלב. למה הוא כל כך כואב.
למה עצם המראה של שניכם ביחד כל כך מרתיח אותי, מה, אני מקנאה?
במי? בה? בך? אני לא מבינה.
או שאוליי אני פשוט לא רוצה להבין, לאן הסיפור הזה מוביל?איך הוא יגמר?
אוליי בסוף גם איתך לא אדבר, היא לא אשמה,
היא לא אשמה ,בכך שאמרת לי שאתה אוהב אותי,היא לא אשמה בכך ששיקרת לי.
אתה זה שגרמת לי להבין הכל הפוך, ואני ,אני לא מדברת איתה.
לפעמים כשאתם ביחד, ליידי ,אני מרגישה כאילו שאתם זוממים משהו,
ממש רוקמים מזימה מתחת לאפי.
הוא המתכנן ואת היוזמת.הוא הלוגיסטיקן שלך,מספק את הסחורה.
ואת רק מאזינה ומבצעת הכל בקפידה. אבל, בכוונה.
כדי לפגוע בי, כדי להכאיב לי, כדי לראות אותי חסרת שקט, לא רגועה, מבולבלת, עצבנית.
כדי לראות אותי חסרת הגנה, בלעדיו, בלי האושר שלי, בלי הצחוק, מזוייפת לא אמיתית.
בלי האמת, האמת שדאגתי להסתיר ממש טוב,מפניו, אבל גם מפנייך.
האמת שרק הזיקה לי ,האמת ששיחקה בי כמו יו-יו שתלוי על חבל דק,ובו מסתתרות הרגשות שלי
שהיו כל פעם מחדש עולים ויורדים ביחס אליך.
הייתי מבולבלת.הייתי טיפשה.אבל אתה ,אתה אותו אחד שהיה לי כל כך מיוחד.
אני צריכה אותך.אבל עוזבת אותך עכשיו, מוותרת עליך, כפי שאתה מזמן כבר ויתרת עליי.
מחוסר ודאות,רגשות הרוע שלה התערבבו ברגשות האהבה שלך כלפיי,והנקמה הציפה אותך עד מעל הראש.
מתי תתפקח ותראה מה אתה עושה. לאחת שבאמת ובתמים רצתה רק אותך,
לאותה אחת, שלעולם לא ויתרה על אהבתה לטובת הנקמה.
מתי תפסיק לחיות בשקר שלא נגמר? מתי שניכם תפסיקו לשחק איתי במשחקי הדווקא?!.....





