ערן-נו?איך היה?
התעניין כשנפגשנו במקרה בהפסקה.
אני-מממ, בסדר, אני חושבת..היו כמה דברים שלא ידעתי!
ערן-הבנתי.
המשכתי בדרכי לכיתה,
נועם- מה קורה?
הוא חייך את החיוך הכובש שלו.
לא פלא כולן נופלות במלכודת.
כן,כן,מסתבר שגם אני.
אני-בסדר
חייכתי, והמשכנו כל אחד בדרכו.
תמיד היו בנינו מבטים.
הוא פשוט היה מהפנט.
גם הוא היה מסתכל,
כשהיינו תופסים אחד את השנייה מביטים זה בזו
היינו ממשיכים במשך מספר דקות.
לא היה בנינו שום דבר מעבר למבטים,
אבל המבטים כבר עשו את כל העבודה,
את כל הקסם.
לא שיתפתי בזה את אף אחד,
למרות כל הרצון שיש לי.
לפעמים אני חושבת שאולי אני צריכה לשתף ת'בנות..
בכל זאת..למרות הכל, אני חושבת שאולי אני כן יכולה לסמוך עליהן.
אני צריכה לפחות לנסות.
אני- אני בבית!
הודעתי לאבא כשחזרתי מהלימודים.
אבא- את צריכה לחנות?
אני-אממ...לא יודעת..
אולי..יש מצב!
לא הייתי החלטתית כל כך..
דיי התחשק לי משהו מתוק.
אבא-טוב..מתי את רוצה?
אני-אפשר עכשיו..?
שאלתי מהססת.
נסענו לחנות..
קניתי שוקולד ושוקו
ועוד כל מיני דברים שהיינו צריכים.
^לא פהה...^
שיניתי באווי..
לא היה לי חשק לפרט יותר מידי
קיבלתי הודעה מטלי..
כיביכול אחת החברות הכי טובות שלי.
טלי:
?!
תמיד שנאתי ששולחים לי סימני שאלה.
זה היה מעצבן אותי.
הייתי מחזירה לרוב גם סימן שאלה.
אבל זה היה תלוי בבן אדם.
קסם:
?
טלי:
מה קורה?
קסם:
טוב, מה איתך?
טלי:
סבבה
חחחח
את לא מבינה מה היה היום בכיתה..
שוב...סיפורי כיתה שלה..
כל שיחה איתה כמו הקודמת..
שום דבר לא משתנה
אולי רק התוכן.
שיתיתי את השוקו ואכלתי את השוקולד
ולאחר מכן נכנסתי למקלחת.
הורדתי מעלי את הבגדים.
הבטתי במראה שהיתה מולי,
'כל כך השמנתי בתקופה האחרונה,
אני חייבת לקחת את עצמי בידיים
ולהפסיק לאכול כלכך הרבה שטויות..'
סידרתי קצת את המחברות שלי
פתרתי כמה תרגילים משיעורי הבית.
והלכתי לראות טלויזיה.
לשם שינוי,
שכבתי לישון,
בלי לכתוב ובלי מוזיקה.
פשוט שכבתי, עצמתי את עיניע,
וחיכיתי לחלומות,
לברוח מהמציאות הקשה.
