פיתוי - רם אורן

היום סיימתי לקרוא את הספר הזה, ושלחתי לחברה שלי קטע מהספר שאהבתי
ורציתי להראות לכם ..
איזה כתיבה קלילה אבל מרגשת .. סוחפת


" עמי פקח את עניו והבחין בה. הוא צחק במבוכה, כאילו נתפס בקלקלתו, קם לקראתה, וכמו היה זה הדבר הטבעי ביותר, אפף אותה בזרועותיו, רכן אליה ונשק על שפתיה נשיקה רכה ומתמשכת. היא נבלעה בתוכו, אובדת בתוך חיבוקו העז, שפתיה צורבות מנגיעת שפתיו וגופה נרעד מתשוקה.
בבעיטה קלה סגר את הדלת. ידיו ליטפו את ראשה, החליקו על גבה והצמידו את גופה אליו עד ששדיה נבלמו בשרירים המוצקים של חזהו. הוא היה חזק כל כך, ועם זאת רך ומעודן כל כך. שפתיו לא חדלו מלנשק את שפתיה, את מצחה, את ענייה העצומות, והיא התמכרה לו. בהבזקי פתע נדירים של מודעות למה שקורה לה הבחינה ששוב אין היא לובשת את בגדיה, שחזייתה פתוחה, שתחתוניה נעלמו, שגופה שרוע על השטיח וגופו שלו, עירום וחם וחלק, גוהר עליה. לשונו ציירה סביב פטמותיה מעגלים שקוטרם הלך והצטמצם, הלך והתמקד בפסגה. ידיו למדו את גופה, מתעכבות על שוקיה החלקים, מלטפות את הקימור הקטן של בטנה. גווה הצטמרר ופיה פלט אנחה ארוכה. לשונו הלחה טיילה אט אט במורד החזה, אל הבטן, ומשם אל ערוותה, שולחת בה זרמים של הנאה ומלבה את תשוקתה. גופה ערג אליו בעוצמה שלא חוותה מעודה. היא נאנקה והתפתלה , ציפורניה ננעצות בגבו כעוגן הצלה וקולה לוחש אליו בכמיהה, "בוא אלי כבר, בוא כבר, בוא... "
הוא נע לאטו כנמר שוחר לטרף, פשק את רגליה במגע קל, והיא חשה שראשה מתפוצץ לריבוא חזיזים. הוא היה רגיש ומתחשב ובולם את תשוקת הכיבוש שדחקה בו לכבוש אותה בכוח, בבת אחת, במלוא עוצמת תאוותו. הוא נשק לה שוב ושוב ולחש על אוזנה, "רציתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך, התפללתי שאוכל להיות אתך כך, הכי ביחד שאפשר, הכי קרוב...." היא הניחה לו לעשות בה כרצונו, להטריף את דעתה, להתחכך עד כאב בקצות עצביה החשופים. רגליה נלפתו סביב שוקיו, שנעו בתנועות חדות ומדויקות אליה וממנה, והיא סכה אותו בנוזלי אהבתה, ששפעו ממנה בלי הרף. שעה ארוכה אהבו כאילו אין איש בעולם מלבדם. כשהגיעו כמעט יחד, אל פסגת התעלסותם, לא יכלה לעצור את היבבה הארוכה ואת הרטט שאחז בגופה.
הזיעה שניגרה מגופם נספגה בשטיח האפור. היה קר,אבל גופה להט. המוזיקה חדלה להתנגן מכבר, והם שכבו דוממים, חבוקים, ידו מלטפת את ראשה. דפנה חשה לאות בכל איבריה. מוחה היה נקי ממחשבות, והיא הניחה לעצמה לשקוע בתרדמה.
כשהתעוררה- אחריי דקה אחת, שלוש, עשרים היא לא ידעה אל נכון- היה גופו סמוך אליה כמקודם, זרועותיו חובקות אותה והוא לוחש באוזנה בפעם הראשונה את הדברים שציפתה כל כך לשמוע, "אני אוהב אותך,אני אוהב אותך."
היא חיבקה אותו ושפתותיהם נפגשו שוב בשקיקה, והם שבו ואהבו בפרץ תשוקה חדש שהשתלט עליהם כליל.
שמש החול החלה לזחול מערבה. דפנה פקחה את ענייה, ראתה מולה חלון פתוח שעצי ההדרים ניבטים לתוכו, והתפכחות כואבת הכתבה בה : בגדתי ביורם, בגדתי בבעלי, בחבר הכי טוב שלי, באיש שהיה נאמן לי כל חייו. מועקה גדולה ירדה עליה. היא התלבשה במהירות, מבקשת להימלט בלא שהיות. ענייה עקבו אחריה, והיא לא החזירה לו מבט כשנעלמה מעבר לדלת. היא רצתה להיות עם עצמה, לבדה, להבין מה קרה לה ועד כמה טעתה.

לא יודעת מה קרה לי, חשבה, לא יודעת למה נסחפתי, למה נהנתי כל כך, מהו סוד הקסם שהטריף אותי עד אימה, ומי אתה בכלל, שגרמת לכל זה. היא הייתה מבולבלת, אובדת עצמות. למה הלכתי ממך, שאלה את עצמה, למה לא נשארתי עוד ועוד כדי שתחבק אותי בזרועותיך החזקות ותנשק את פני ותאמר לי שאתה אוהב אותי ושרצית אותי כל כך. היינו נשארים על השטיח, חבוקים, עד שירד הלילה והיית מכסה את גופי העירום בסדין כדי שלא יהיה לי קר, ומעלה אור עמום ומכין לי קפה, ושנינו היינו שותקים יחד, נ וגעים זה בזו ומתעלסים כל הלילה, עד שהיינו שוכחים הכל, את כל מה שמחוץ לחדר. לא יודעת למה ברחתי ממך בדיוק כשהיה לי טוב כל כך, למה נמלטתי לפני שאמרתי לך שלא אהבתי עוד גבר כמו שאני אוהבת אותך, שלא ידעתי תשוקה אמיתית עד ששחררת בי כל מעצור, עד שלימדת אותי לתת לגוף הצמא שלי להיטמע בתוכך "



😁