סיפור- ונדמה שישוב..

-פרק 2-


פרק 2



אני: "אמא.. יצאתי לליאן"

אמא: "בסדר.. אל תחזרי מאוחר מדי"

אני: "ביי"

יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון הבית של ליאן,

גרנו במרחק של 5 דקות הליכה אחת מהשנייה.



דפקתי בדלת..

...: "מי זה?"

אני: "אלמוג"

זו הייתה אמא שלה..

היא פתחה לי את הדלת,

מיכל: "אלמוגי.. מה שלומך?"

אני: "ממ.. הכל בסדר" לא היה לי כח לשתף אותה לפני שאני אדבר עם ליאן "ואיתך?"

מיכל: "בסדר.. עייפה, ליאן ישנה, תעלי, תעירי אותה"

חייכתי ועליתי לחדר של ליאן

היא ישנה.. עם חיוך קטן, לא רציתי להרוס לה אותו,

אבל ידעתי שאני חייבת!

כאב לי.. ולא רציתי להכאיב לה.. אבל ידעתי, ידעתי שאין מה לעשות..

הערתי אותה: "ליאנוש?" הרגשתי כמו אמא שמעירה את הבת שלה

ליאן: "אה?!" היא אמרה בקול ישנוני לגמרי..

צחקתי: "בוקר טוב, יותר נכון - צהריים טובים"

היא פקחה עיניים..

אני: "ערה?"

ליאן: "אלמוגוש.."

אני: "יאללה, כמה את ישנה! קומי כבר.."

ליאן: "מי שמדברת.."

צחקנו..

היא קמה והתארגנה.. בינתיים אני הייתי במחשב..

אחרי חמש דקות היא עלתה..

ליאן: "נסטי וגרעינים - כמו תמיד"

אני: "כמו תמיד.." חייכתי

ישבנו על המיטה בחדר שלה, עם הנסטי והגרעינים..

והיא שאלה: "נו.. אז מה רצית לספר לי? אני מקשיבה"

אני: "מממ.. אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל"

ליאן: "מהתחלה"

אני: "טוב.. שלשום, כשדיברנו באייסיקיו, אמא ואבא קראו לי לבוא למטה,

ירדתי ושניהם ישבו בסלון, הם היו עם פרצופים קצת מודאגים..

התיישבתי על הספה, והייתה שתיקה קצרה.. אבא התחיל להגיד שקשה להם בבית מאז שאייל נפטר,

ושקשה להם בלעדיו.. ושהכי קשה להם לחיות בבית.. הזיכרונות, הריחות.. הכל!"

זלגה דמעה מהעיניים שלי וליאן הסתכלה עלי במבט 'תמשיכי', נעצתי עיניים במיטה..

אני: "ניחשתי כבר מה הם רוצים להגיד לי, קוויתי שזה לא מה שאני חושבת! אבל נתתי לו להמשיך..

הוא אמר שהם חשבו על זה הרבה והם החליטו שהגיע הזמן לעבור דירה, באותו רגע הרגשתי את הסכין ננעצת לי בלב!

לא רציתי להאמין שזה מה שהוא אומר, הוא אמר עוד כל מיני דברים על רמת השרון, בית יותר גדול, חברים חדשים,

בית ספר חדש... אני לא ממש זוכרת מה בדיוק, לא יכולתי להקשיב! לא רציתי להקשיב!"

הרמתי את המבט, הסתכלתי על ליאן, היא נראתה קצת חיוורת,

ראיתי בעיניים שלה שהיא לא רוצה, שהיא עצובה, שכואב לה, שקשה לה.. אבל גם ראיתי שהיא מבינה..

ליאן: "אני לא יודעת מה להגיד"

אני: "אין מה להגיד.. אמרתי להם שישארו.. שאפשר לעבור לבית אחר פה, בעיר, אבל הם מתעקשים.."

ליאן: "אל תילחמי איתם.. אולי גם לך יעשה טוב לעבור למקום חדש.. עברתם, אתם עדיין עוברים, תקופה קשה..

ואולי עדיף שבאמת תעברו בית"

אני: "אולי להם זה טוב! אבל לי זה ממש לא טוב! אני רוצה להישאר פה, לסיים פה תיכון, להיות איתך בכיתה,

לצאת איתך בהפסקות, אני רוצה להישאר עם כולם! אני רוצה להישאר בבית שלי!"

ליאן: "תנסי להבין אותם.. קשה להם!"

אני: "אז מה אם קשה להם?! ולי לא קשה? מה הם חושבים ? שאם נעבור לעיר אחרת הוא ישכח?! שטויות.."

התחלתי לבכות.. ליאן לא אמרה כלום.. פשוט חיבקה אותי, הרגשתי את הדמעה החמה שלה על הראש שלי

אחרי רבע שעה נרגעתי..

דיברנו על זה עוד קצת..

ליאן: "אל תדאגי! לא משנה מה יקרה, תמיד נשאר החברות הכי טובות! אפילו אם תגורי בצד השני של העולם

ת-מ-י-ד תהיי החברה הכי טובה שלי! שום דבר לא יפריד בינינו אף פעם - אני מבטיחה לך!"

לא אמרתי כלום.. לא היה לי מה להגיד..

קיוויתי, כל כך קיוויתי שמה שהיא אומרת נכון..

לא רציתי לדבר על זה יותר.. זה סתם עושה אותי עצובה,

שיניתי נושא: "נו.. אז.. מה עם אור?? אני מקשיבה"

ליאן: "אויש.. עזבי שטויות, זה לא מתאים עכשיו"

אני: ועוד איך מתאים! איך אמרת לי מקודם? אני מקשיבה.."

היא צחקה..

ליאן: "אמ.. נפגשנו אתמול, הוא אמר שהוא רוצה לדבר, הלכנו לצד..

הוא אמר שכבר הרבה זמן שהוא מרגיש אלי דברים, והוא רוצה שננסה להיות ביחד..

לא ידעתי ממש מה להגיד לו, הוא הסתכל עלי במבט הזה שלו,

וכמו שאת יודעת - אני גם מרגישה אליו בזמן האחרון דברים..

אז.. אמרתי שפשוט נזרום ונראה מה יהיה.

הוא התקרב לאט לאט, השפתיים שלי נגעו בשלו, והתנשקנו נשיקה ארוכה,

כל הערב ישבנו מחובקים.. הוא כל כך חמווווד!!"

צחקתי, שמחתי בשבילה!! "סוף סוף הוא אומר לך מה הוא מרגיש! הגיע הזמן!"

היא חייכה..

אני: "את מסמיקה!! איזו חמודה"

ליאן: "מה את אומרת? מה היית עושה במקומי?"

אני: "אם באמת הייתי מרגישה אליו דברים, גם אני הייתי זורמת"

היא חייכה: "אההה.. רון וכולם שאלו למה לא הגעת.. אמרתי להם שיש לך קצת חום,

את לא מבינה איך רון נלחץ! הוא רצה לבוא אלייך.."

אני: "באמת? את יודעת.. לא ממש מפריע לי.. מה עם טל? הוא היה?"

ליאן: "כן.. הוא לא אמר כלום, והוא הלך ממש מוקדם! הוא נראה עצוב.."

אני: "עצוב?! מה קרה לו?"

ליאן: "לא יודעת.. אולי כי לא באת, אולי כי הוא מקנא לך ולרון!"

אני: "בעיה שלו.. הייתה לו הזדמנות שנהיה ביחד.. הוא הפסיד.. בגלל הביישנות שלו"

ליאן: "ושלך! את עוד מרגישה אליו משהו.. הא?"

אני: "כן.. לצערי"

ליאן: "לא נורא.. תשכחי אותו עם הזמן!"

אני: "כנראה שמהר.. כשאני לא אהיה פה"

ליאן: "לא נורא.. אני מבטיחה לך שיהיה בסדר.. בטח תכירי מלא בנים חדשים"

אני: "וואי! נכון.. אבל.. זה יהיה בלעדייך"

ליאן: "נראה לך!? את תספרי לי ה-כ-ל כל יום פירוט מלא!!"

צחקנו..

דיברנו עוד קצת..

וסיכמנו שנצא בערב.. רציתי לראות את טל

ולהרגיע את רון..



נכנסתי הביתה.. שמעתי שיש אצלנו חברים,

אמרתי לכולם שלום ועליתי למעלה..



הייתי קצת במחשב,

הפעלתי את האייסיקיו והייתי על מצב 'לא נמצא'

כתבתי:

'פה..

בערב יוצאת עם הנסיכה שלי



ליאנוש, אני אוהבת אותך כ"כ אהובתיייי



רון, אני אוהבת אותך 3>'



ישר רון שלח לי הודעה:

רון: *שלום לנסיכה שלי (: *

אני: *חחח שלום שלום :] *

רון: *מה שלומך יפה שלי?*

אני: *הרבה יותר טוב.. ואיתך?*

רון: *עכשיו - כשאני מדבר איתך - מצויין!*

אני: *3>*

רון: *לאן אתן יוצאות היום?*

אני: *מממ.. לא יודעת..

אני זזתי, נדבר יותר מאוחר*

רון: *ביי יפה שלי

אוהב אותך הכי בעולם*

לא עניתי לו.. לא יכולתי לכתוב שאני אוהבת אותו - זה צבוע וזה לא ממש נכון..

אני שונאת שקרים! ושונאת לשקר..



דיברתי עם ליאן, קבענו שניפגש ב 10 וחצי מתחת לבית שלי וקבענו עם רון, אור, טל, עוד כמה בנות וכמה בנים במרכז..



נעמדתי מול המראה, ופשוט רציתי להיראות מדהימה!

רציתי שטל יראה אותי, שיגיד לי שהוא אוהב אותי, לנשק אותו..

לבשתי חולצת סטרפלס לבנה עם נקודות שחורות, סקיני שחור, אולסטאר לבנות, החלקתי את השיער הגלי שלי, ויצא מדהים! חלק מקלות.. השיער הגיע עד אמצע הגב התחתון,

התאפרתי – שמתי הרבה שחור בעיניים, ליפגלוס אדמדם נוצץ.. אהבתי את איך שנראיתי!



ירדתי למטה ביקשתי מאמא 50 שקלים ויצאתי..

ליאן כבר חיכתה לי למטה, היא גם הייתה לבושה מדהים! היא גופייה אדומה עם מחשוף, סקיני ג'ינס, נעלי בובה אדומות והתאפרה בקלילות..

אני: "וואי! ליאנוש, את מדהימה!"

ליאן: "גם את!! בשביל טל, הא?"

צחקתי: "כן.."

ליאן: "אני חושבת שאת צריכה להיפרד מרון, ואולי לנסות להיות עם טל"

אני: "אני באמת צריכה להיפרד מרון, אבל עם טל – זה פשוט נגמר! אני מעדיפה להכיר בנים חדשים.. להמשיך הלאה.."

היא חייכה..

התקדמנו לכיוון המרכז.. הגענו, כולם כבר ישבו שם.. ישר רון קפץ עלי ונתן לי נשיקה.. האמת – שלא הרגשתי כלום בנשיקה, ורק חיפשתי בעיניים את טל, לא ראיתי אותו..

ליאן לחשה לי: "תסתכלי הצידה.."

הסתכלתי והרגשתי שנתקע לי סכין בלב...

התחלה ממש יפהההההה
המשך: )

-פרק 3-


התקדמנו לכיוון המרכז.. הגענו, כולם כבר ישבו שם.. ישר רון קפץ עלי ונתן לי נשיקה.. האמת – שלא הרגשתי כלום בנשיקה, ורק חיפשתי בעיניים את טל, לא ראיתי אותו..

ליאן לחשה לי: "תסתכלי הצידה.."

הסתכלתי והרגשתי שנתקע לי סכין בלב...





פרק 3



ראיתי אותו, את טל, מתנשק עם לירון,

כל כך כאב לי! ועוד חשבתי שהוא מרגיש אלי משהו..

חשבתי לעצמי.. 'טיפשה, ועוד הלבשת יפה בשבילו'

ליאן בחנה אותי ולחשה בשקט: "אל תסתכלי, פשוט תתנהגי רגיל"

ישר הורדתי ממנו את העיניים, לא רציתי שיראה שאני מסתכלת..

ליאן לקחה לי את היד ואמרה: "תחייכי!"

התיישבנו עם כולם.. כולם דיברו, צחקו...

אבל לא ממש שמעתי מה שאמרו הדבר היחידי שעבר לי בראש היה 'טל!'

אוף.. עיצבן אותי!! למה הוא עושה את זה?!

רון ראה שאני מוטרדת.. הוא ישר התיישב לידי

רון: "קרה משהו??"

אני: "לא.. סתם, קצת כואב לי הראש"

רון: "אולי זה מהחום שהיה לך אתמול.. אל תדאגי"

אני: "כן, כנראה.."

ראיתי את ליאן עם אור, הם הלכו לצד - התחבקו, התנשקו...

זה גרם לי לקצת שמחה!

רון: "מה קרה לך היום?"

אני: "מה קרה?"

רון: "לא יודע.. את יבשה כזאת"

אני: "אמרתי לך.. כואב לי הראש"

רון: "טוב..."

ראיתי שהוא מאוכזב, מבואס.. לא רציתי לראות אותו ככה,

אהבתי את החיוך שלו!

אני: "התגעגעתי אלייך"

הוא ישר חייך: "גם אני אלייך"

הוא נתן לי נשיקה קטנה כזאת..

טל ולירון הצטרפו לכולם, שנאתי אותה! שרמוטה!

היא 'האויבת שלי', הכל היא עושה בשביל שיהיה לי רע, כואב..

תיארתי לעצמי שבגלל זה היא התנשקה עם טל..

החלטתי לא להתעסק בזה יותר מדי..

אמרתי לרון: "בוא רגע.. אני רוצה לדבר איתך על משהו"

קמנו ועלינו לגן שאף אחד לא בא אליו..

ראיתי שהוא לחוץ..

רון: "נו.. מה רצית??"

אני: "ממ.. תשמע.. לפני כמה ימים ההורים שלי הודיעו לי שאנחנו עוברים דירה" אמרתי בנשימה אחת

הסתכלתי עליו.. חיכיתי לתשובה..

רון: "לאן?!"

אני: "לרמת השרון"

הוא היה המום לכמה שניות... הייתה שתיקה.

החלטתי שאני צריכה להיפרד ממנו, אני לא יכולה לשחק ככה ברגשות שלו...

התלבטתי אם זה הרגע.. או שעדיף לחכות ולדבר איתו אחר כך..

חשבתי על זה כמה שניות.. טוב, אני לא יכולה למרוח אותו יותר..

שברתי את השתיקה: "וזה לא הכל בדיוק.."

לא חיכיתי לתגובה.. פשוט אמרתי את זה: "מאוד קשה לי להשלים עם זה,

אבל אני חייבת, כי אין לי מה לעשות.. וחשבתי על זה הרבה.. אני רוצה להתחיל התחלה חדשה,

בהכל!"

רון: "בהכל?"

אני: "כן" אמרתי בשקט..

רון: "זה כולל אותי?"

אני: "תראה.. אתה באמת ילד מקסים ומתוק.. אבל אני לא ממש בטוחה לגבי מה שאני מרגישה כלפיך,

אני לא ממש בטוחה בכלום.. אתה מבין?"

רון: "בערך.."

אף אחד מאיתנו לא אמר כלום.. עברו בערך 3 דקות..

אני: "יאללה, נרד לכולם?" חייכתי

רון: "כן.." הוא היה עצוב..

אני: "אבל מה שכן.. אני רוצה שנשמור על קשר! אתה חשוב לי, ויקר לי מאוד!"

רון: "גם את לי, מאוד! אבל אני לא ממש בטוח שאני אוכל לשמור איתך ככה על קשר.. אני אוהב אותך כל כך.. זה קשה"

אני: "אתה צודק.. אולי עם הזמן" הבנתי אותו..

רון: "כן.." הוא חייך קצת

הגענו למרכז (איפה שכולם היו), טל הסתכל עלי במבט של קנאה.. לא התייחסתי

ישר חיפשתי את ליאן.. היא שאלה אותי עם הראש 'מה קרה?' עניתי לה עם היד 'אחר כך' והיא חייכה..

כל הערב צחקנו וממש נהנתי! כבר כמעט שלא חשבתי על טל ולירון, למרות שכל פעם שראיתי אותם מתנשקים או אפילו מביטים אחד בשני הרגשתי שעוד מסמר ננעץ לי בלב..

רון היה מבואס במשך כל הערב.. לא הגבתי..

לקראת 2 אני וליאן החלטנו ללכת הביתה, לירון הצטרפה אלינו, היא גרה ממש לידי.. וטל הצטרף ללוות אותנו – אותה!

אני וליאן הלכנו קצת יותר קדימה מטל ולירון, סיפרתי לה על רון והכל.. היא שמחה שסוף סוף עשיתי את זה.. היא אומרת שזה לא יפה לנצל אותו ככה.. והאמת שהיא צודקת.

לירון אמרה שלום ועלתה לבית שלה, ליאן פנתה להמשיך לבית שלה..

ונשארנו רק טל ואני..........





^מצטערת שיצא קצר.. :\

רציתי לעדכן ולא ממש היה לי זמן..

פרק ממש ממש יפהההההההה
השמך

שלוש פרקיםם יפיםם..
אבל רק אם את יכולה לפרט קצת עליה בת כמה היא איך היא ניראת וכ'ו...
המשךך😊

-פרק 4-


לקראת 2 אני וליאן החלטנו ללכת הביתה, לירון הצטרפה אלינו, היא גרה ממש לידי.. וטל הצטרף ללוות אותנו – אותה!

אני וליאן הלכנו קצת יותר קדימה מטל ולירון, סיפרתי לה על רון והכל.. היא שמחה שסוף סוף עשיתי את זה.. היא אומרת שזה לא יפה לנצל אותו ככה.. והאמת שהיא צודקת.

לירון אמרה שלום ועלתה לבית שלה, ליאן פנתה להמשיך לבית שלה..

ונשארנו רק טל ואני..........



פרק 4

הלב שלי פעם, התרגשתי ממנו... תמיד שאני רואה אותו, שאני מדברת איתו, הלב שלי מתחיל לפעום...

תקעתי את המבט ברצפה.. חיפשתי מה להגיד,

הלכנו כמו שני מטומטמים במשך חצי דקה-דקה ולא הוצאנו מילה.

טל: "למה את ורון לא הייתם כמעט כל הערב ביחד?"

אני: "מממ.. נפרדנו"

טל: "באמת?!"

אני: אה הא.."

הוא חייך, הסתכלתי עליו, הוא ישר הוריד את החיוך

אני: "מה אתה מחייך?!"

טל: "סתם... לא משנה"

הוא עיצבן אותי! מצד אחד שמחתי, כי ידעתי שהוא רצה שניפרד – זאת אומרת שהוא כן מרגיש אלי משהו ומקנא..

מצד שני – ההתנהגות הזאת שלו הגעילה אותי... ועיצבן אותי במיוחד שהוא כזה ביישן, שלא יגיד 'סתם..' שידבר כבר!

התחלתי ללכת יותר מהר..

טל: "מה יש לך?"

אני: "סתם.. לא משנה" חיקיתי אותו

טל: "נו.. אלמוג, אני מצטער" הוא גם התחיל ללכת יותר מהר

לא רציתי לריב איתו, לא רציתי להגיע הביתה עם הרגשה רעה.. עצרתי

פתאום, משום מקום.. זלגה לי דמעה, ועוד אחת, ועוד...

הוא חיבק אותי, התחלתי ממש לבכות, ישבנו על איזה ספסל ובמשך 5-10 דקות אני בכיתי והוא חיבק אותי.. הרגשתי את הידיים החמות שלו, את החזה החם שלו, הרגשתי מוגנת, הרגשתי טוב... רציתי להמשיך לחבק אותו, לא רציתי שהוא יעזוב אותי, נרגעתי קצת... התנתקנו..

טל: "מה קרה?"

אני: "עוד שבועיים אני עוברת דירה, לרמת השרון..."

טל: "הבנתי.. אבל אל תדאגי.. בטח תבואי לבקר פה הרבה"

אני: "כן.. אבל זה לא אותו הדבר"

טל: "נכון, אבל זו רק שנה, היא תעבור מהר.. ובתיכון תבואי ללמוד פה"

אני: "וואלה.. לא חשבתי על זה"

הוא חייך, חייכתי בחזרה..

טל: "ממ... למה את ורון נפרדתם?"

אני: "סתם.. לא ממש התאים"

טל: "אהה.. את עוד אוהבת אותו?"

התלבטתי מה לענות.. "לא.."

טל: "אהה.."

אני: "אתה ולירון, ביחד?"

טל: "לא.. מה פתאום!"

אני: "ראיתי שהתנשקתם היום..."

טל: "אז? זה היה סתם.. אני לא מרגיש אליה כלום"

אני: "אהה..."

אני: "טוב, כבר מאוחר.. אני צריכה לחזור הביתה" קמתי

טל: "כן.. בואי, אני אלווה אותך" הוא גם קם

התחלנו ללכת... דיברנו, צחקנו.. נהניתי!

לא רציתי להגיע הביתה.. רציתי שהוא יהיה רחוק רחוק, רציתי פשוט להמשיך להיות איתו..

אבל הוא היה קרוב, כבר ראיתי אותו, ושנינו מתקדמים..

הגענו..

אני: "לילה טוב" נתתי לו נשיקה "תודה"

הוא: "בכיף, תמיד"

הסתובבתי ללכת..

הוא קרא לי: "אלמוג?"

הסתכלתי עליו..

הוא סימן לי עם היד שאני אתקרב אליו.. התקרבתי

הוא הסתכל לי בעיניים, הסתכלתי בעיניים הירוקות שלו, כמעט שקעתי בתוכן,

ישר הורדתי את הראש..

טל: "למה את בורחת?"

אני: "ממה?"

טל: "מהעיניים.."

אני: "יאללה.. לילה טוב"

הוא לחש לי: "אני מתחיל להרגיש אלייך דברים"

הסתכלתי עליו..

טל: "מזה מתחיל?! פשוט הרגשות מתחזקים.."

שמחתי, אבל לא ידעתי מה להגיד..

הוא התקרב אלי, הרגשתי את הנשימות שלו, הרחתי את הבושם שלו, הוא היה כל כך קרוב, השפתיים שלו כבר כמעט היו על שלי, אבל הזזתי את הראש.. לא הרגשתי שזה נכון, רק נפרדתי מרון, והיום הוא התנשק עם לירון..

טל: "טוב, הבנתי.."

אני: "לא הבנת כלום! אני גם מרגישה אלייך דברים, אבל רק היום אני ורון נפרדנו, אתה ולירון.."

טל: "אחד.. אני ולירון זה שום דבר, כלום! שתיים.. אני אוהב אותך! שלוש.. לגבי רון, את צודקת"

שמחתי לשמוע שהוא אוהב אותי, זה העביר בי צמרמורת קלה, נעימה...

אני: "אני אומרת, נחכה עם זה קצת.."

טל: "אוקיי, אבל תיזכרי שאמרת שנחכה עם זה.. כי אני באמת רוצה אותך!"

חייכתי... לא רציתי להיראות שמחה מדיי.. למרות שבפנים.. הגוף השתולל, הפרפרים חגגו..

אני: "אל תדאג.."

נתתי לו נשיקה בלחי, ראיתי שהוא רוצה יותר.. אבל ידעתי שזה לא מתאים, שעדיף לחכות עם זה...

טל: "דברי איתי"

הסתובבתי ונכנסתי הביתה..

כולי מאושרת, חיוך מרוח מאוזן לאוזן... עליתי בשקט לחדר, וישר התקשרתי לליאן...

היא ענתה..

אני: "שלוווווווווום"

ליאן: "הופה.. מה קרה? מה היה עם טל?"

אני: "לא היה כלום.."

ליאן: "ברור.. נו, ספרי הכל!"

סיפרתי לה הכל, כולי מתלהבת, שמחה..

אחרי עשרים דקות שאני כולי מסמיקה והיא כולה מאושרת,

ניתקנו את השיחה, התחברתי לאייסיקיו..

הייתי על מצב 'לא נמצא':

'פההה..



מאושרת.. [?]'



ברור שהייתי מאוד מאושרת [!!!] אבל פחדתי שרון יראה את זה... ויפגע.



דיברתי קצת עם ילדים באייסיקיו:

שי: מה קרה? על מה האושר?

אני: סתם.. מאושרת D:

שי: אהה... יפה יפה (:

אני: חחחח.. כן :]

שי: ראית שלירון השרמוטה הזאת התנשקה עם טל?!

אני: כן.. סתם טיפשה

שי: אני חושבת שהוא לא אוהב אותה.. סתם חשה את עצמה שכולם מאוהבים בה

אני: חחחחחחח.. דוגרי

שי: הפריע לך שהם היו ביחד?

אני: לא.. אולי קצת.. אבל לא משהו רציני



דיברנו עוד קצת.. על סתם שטויות, לא משהו מיוחד..

היא ילדה ממש חמודה, ויפה! בלונדינית-שטנית, עיניים כחלחלות, לא שמנה ולא רזה – בדיוק כמו שצריך.. אבל היא ילדה רכלנית, כל הזדמנות שיש לה היא מרכלת, לא משנה עם מי ועל מי.. בגלל זה אני לא מספרת לה יותר מדי דברים.. כי אני יודעת שזה יעבור הלאה..



טל קרא לי את האוואי..

ישר חייכתי..

הוא הקליד..

טל: שיהיה לך לילה מדהים, עם החלומות הכי מדהימים בעולם! אוהב אותך..

הוא גם היה על מצב 'לא נמצא':

'לא פה..

ילדה? אני אוהב אותך, כל יום אני אוהב אותך יותר!

מקווה שנהיה ביחד כמה שיותר מהר



אחד הלילות...'



עניתי לו: שגם לך יהיה לילה מדהים נסיך שלי! 3>



רון גם קרא לי את האוואי..

זה הוריד לי קצת את החיוך מהפנים..
הוא לא כתב כלום..


הדר כתבה לי הודעה: פה?
אני: אכן כן D:
הדר: לאן יצאת היום?
אני: הייתי במרכז.. למה לא באת?
הדר: אני לא ממש מרגישה טוב :\
אני: אההה.. תרגישי טוב (:
הדר: תודה :] מי היה היום?
אני: כולם..
הדרוש, אני הולכת לישון,
לילה טוב
אוהבת
הדר: 3> לילה...


היא ילדה ממש ממש חמודה! היא בין החברות הטובות שלי..

יש לה שיער חום, עיניים כחולות, והיא שמנמנה קצת.. אבל היא ילדה יפה!



נעמדתי מול המראה..

ראיתי נערה.. עם שיער חום-שטני... עיניים בצבע דבש.. לא גבוהה ולא נמוכה,

אבל שמנה! אני שונאת את הגוף שלי!
כולם אומרים שיש לי גוף יפה, שכולן היו מתות לגוף כמו שלי...
אבל אני שונאת אותו!!


כבר נעצמו לי העיניים, הורדתי את האיפור, את הבגדים, הדלקתי מזגן ונכנסתי למיטה..
תוך פחות מדקה נרדמתי..



העיר אותי צלצול פלאפון, פקחתי את העיניים, השעה 1 בצהריים..
עניתי..
...: "למה עשית לי את זה?"
אני: "אה?! מי זה??"
...: "את לא מזהה..?"
אני: "אההה.. אתה"
............

מה אתם אומרים על הסיפור? 😕

התחלה ממש ממש יפפה...
מחכה להממשךך..
ותפרטי קצת יותר עלייה איך היא ניראת איך קוראים להורים ודברים כאלה😊
מקווה שתקחי לתשומת ליבך😊

מהמהמהמם המשך