קטטע שכתבתי ממזמן..
זה לא עליי, ולא על אף אחד שקרוב אליי, חס וחלילה..
________________________________________________________
היא ידעה שהיא לא הייתה צריכה ללכת לאותה מסיבה..
לאותה מסיבה בה זה קרה..
היא נכנסה למועדון, התרשמה מהגודל, מהמוזיקה..
זאת הייתה הפעם הראשונה שלה במסיבה, במועדון..
כמה בנים ישר נגשו, צחקו, חייכו, הציעו..
היא סירבה, הייתה ביישנית..
הלכה לרקוד עם החברות, צחקה, השתגעה, רקדה, נהנתה..
עברו שעתיים, שלוש, ארבע..
הגיעה השעה ללכת, ללכת הביתה, היא הבטיחה לאמה שתחזור עד 4..
היא יצאה מהמועדון, והחלה ללכת לכיוון ביתה..
חושך, אין אורות, הכל שקט, שחור, מפחיד..
לרגע הרגישה יד אוחזת בה בחוזקה..
היא נבהלה..
היד משכה אותה אחורה, לתוך בית קטן באמצע שומקום..
היא לא יכלה לצעוק, הפה שלה היה מכוסה ביד השנייה..
זה היה גבר, היא הרגישה..
הוא סובב אותה אליו, כיוון אליה סכין..
היא החלה לבכות, לרעוד, לפחד עוד יותר..
" תהיי בשקט או שלא תחזרי היום הביתה " הוא לחש..
הסכין הייתה מכוונת לצווארה, מילימטרים ספורים מן הצוואר שלה..
היא בכתה, בכי שלעולם לא חשבה שתבכה..
הוא הפשיט אותה, זרק אותה על הרצפה..
נשכב עליה, ערום..
נישק אותה, את גופה, את צווארה..
גופו נגע בגופה..
היא בכתה, רעדה, פחדה..
היא הרגישה משהו שלעולם לא הרגישה..
כאב לה, כאב לה הגוף, הלב..
הוא ניצל אותה,
הוא ניצל אותה, את גופה, את התמימות שלה..
הוא אנס אותה..
אחרי רבע שעה הוא קם, חייך..
גאה בעצמו, מרוצה..
" תיזהרי לספר " הוא אמר, הכה אותה, בעט, הרביץ..
היא המשיכה לבכות, כאב לה, כאב לה הכל, הגוף, הלב..
היא בכתה, רעדה..
לא ידעה מה קרה..
הוא הלך, הלך מרוצה, השיג את מה שרצה..
והיא? היא המשיכה לשכב על אותה רצפה קרה, בכתה, רעדה..
הייתה בתולה, עוד לעולם לא היה לה חבר..
היא לעולם לא תזכה לדעת מהי ההרגשה, הטעם, של הנשיקה הראשונה..
היא לא תזכה לחוות את החום והאהבה בפעם הראשונה שלה עם גבר..
היא לא תדע מהי ההרגשה כשגופו נוגע בגופה, רק מתוך אהבה..
היא המשיכה לשכב שם, לבכות, לרעוד..
היא פחדה אולי הוא יחזור, לא רצתה לחוות את הכאב שהרגישה..
היה נדמה כאילו היא לעולם לא תרצה להתקרב למין השני..
עברו חודשים, והיא לעולם לא חזרה לדבר, לצחוק, לחייך..
היא ידעה שהיא לא הייתה צריכה ללכת לאותה מסיבה..
היא לעולם לא תחזור להיות אותה אחת..
אותה אחת שהחיוך שלה האיר לה את הדרך..
היא לא תחזור להיות אותה נערה, שעד אותו לילה, לא ידעה כאב..
וווואי מאמי איזו כתיבה מדהימה
אהבתיייייי,
סיפור עצוב 😢
באמת עצוב!.. :[
וכתיבה מהממת!.. :]
3>>>
כואב.
הכתיבה שלך סוחפת וטובה מאוד .
אוהבת.
קשה להתמודד עם מאורע שכזה,
זה חרוט בך לכל החיים ולא לטובה.
שאלוהים ישמור אותנו....
כתיבה מדהימה וסוחפת 😊
שבוע טוב,
דול.
כתיבה טובה , אהבתי , מרגש !!!!!
