לא כל כך ידעתי לאן לשייך אבל רציתי לשתף בקטע שכתבתי -
תעבירו לאן שצריך 😊 ,
שבת שלום.
יושב וכותב מכאב,
יושב וכותב את מה שבלב
יושב וכותב והדמעות זולגות
יושב וכותב והן עוד כאן, מחכות
מחכות ליום בו זיו פנייך יראה
מחכות ליום בו כבר לא נבכה
מחכות ליום בו נכיר אותך
מחכות ליום בו תבין, אנחנו שלך !
שלך, של הסבא שהנכדים לא הכירו מעולם
שלך, של האבא ששבר, הרס ונעלם
שלך, שהקמת חיים חדשים ומאיתנו שכחת
שלך, שביום אחד, בלי בושה,
לקחת את הדברים וברחת
ברחת, השארת אותנו לבד
ברחת, לא היה מי שיושיט יד
ברחת, אבל העיקר שרדת בחיים
ברחת, נטשת אותנו- ילדים קטנים
ילדים קטנים שלא מכירים אותך, "אבא"
ילדים קטנים שלא יודעים למה מעולם לא חזרת
ילדים קטנים שהמשיכו לקוות, "הוא עוד יחזור.."
ילדים קטנים שבשלב כלשהו, כבר איבדו תקווה
איבדו תקווה שתחזור
איבדו תקווה, העולם הפך שחור
איבדו תקווה, לך לחכות
איבדו תקווה .. ועכשיו ? הם מתחילים לחיות !
ממשש יפה
מרגש רואים שזה בא מהלב
מקווה שהכל הסתדר
מורי (:
זה נורא מרגשש ואיי!!
אני מעבירה את זה לפורום כתיבה
מאמי זה מדהים ומלא אהבה
אבל זה גם עצוב
אהבתי מאודד
יש לך כתיבה מדהימה
תמשיכי לכתוב המון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
אוי איזה כתיבה דול..:]
ממש מופתעת ממך כל פעם מחדש.
עצוב כ"כ
אבל תמיד צריך להמשיך קדימה
ברגע שכל התקווה כבר הלכה,
כי לשבת ולחכות זה לא פתרון.
החיים ממשיכים ואנחנו איתם
בנווות,
כל כך תודה 😊
זה באמת מהלב, ומכאב :|
ולמורי ..
המצב לא בדיוק הסתדר,
אבל הם התחילו לחיות 🙄
אוווהבת אתתכן,
דול.
