היא עמדה שם וחיכתה לו.
אחרי חודש של געגועים, אחרי שנפרדה מאהבת חייה.
הוא הגיע ועיניה זרחו מאושר.
כל כך התגעגעה אליו, לחיוך שלו, לריח שלו, לנוכחות שלו,
למבט שלו שכובש אותה כל פעם מחדש, בדיוק כמו בפעם הראשונה....
הם התיישבו. ושררה דממה.
היה אפשר לחתוך את המתח באוויר.
המחשבות רצו בראשה.
היא מאוהבת בו.
כל דבר מזכיר לה אותו.
הוא העולם שלה. הוא האושר שלה. הוא החיים שלה.
היא לא ידעה פרידה שכזו בחייה. פרידה מהעולם, מהאושר, מהחיים שלך..
היא קמה ועברה לספסל אחר, הוא עבר לידה... אפילו דיי צמוד אליה.
הוא הושיט לה את ידו והיא החלה לשחק עם אצבעותיו כשם היו משחק קלפים משעשע.
רק לגעת בו, להרגיש את חום גופו שאהבה כל כך.
עד אשר רוח קרה כישפה את שניהם.
היא עזבה את ידו ומבטה שקע באופק....
והוא, מתוסכל מהמצב שנוצר נעמד על רגליו....
רק אז היא הבינה.. זו הייתה טעות.
היא לא תמצא מישהו שיאהב אותה כמו שהוא אהב.
החיים שלה, לא יהיו אותם חיים.
והחיוך, היא תאבד את חיוכה.
תחושת הריקנות הזו בלעדיו, היא זקוקה לו... לאור של חייה.
בעודה שקועה במחשבות על אהוב ליבה הוא החל ללכת... מבלי לומר מילה.
והיא אחריו.... רצה ובוכה, מתפללת שלא ילך, הוא נעצר.
הביט עמוק בעיניה הדומעות.
דמעותיו החלו לזלוג.
חייך חצי חיוך ואמר :
" את ליבי הצלחת לשבור, אבל לא את אהבתי אלייך" .... 3>
שבת שלום 😊





