היה כבר הרבה יותר ממאוחר. הרחוב היה ריק, שומם מאנשים. היא עמדה שם, מחכה, במכנס ג'ינס קצר שחשף את רגליה הדקיקות וגופיה צמודה שחורה. שערה השחור הארוך החליק על כתפיה בצורה מושלמת, והיא התעלמה מהרוח הקרה שנשבה על צווארה והעיפה מספר שערות שחורות על פניה. היא הייתה משוכנעת שלמרות הכל, הוא יחזור.
היא הביטה סביב בעיניים פוחדות, מחפשת. הכביש החלק שהשתטח מולה נראה מת יותר מתמיד. שחור, גדול וריקני כל כך. היא השתוקקה כל כך למשהו חי, מלבד עשן הסיגריה שלה.
כשהפנתה את פניה ימינה, הבחינה בחבורת בני-נוער, נשענים על מכונית וצוחקים בקול.
לרגע חשבה, שאולי תצטרף אליהם, אפילו שלא ידעה כלל מי הם ומה הם. אבל אולי שם היא תמצא מחסה מהלילה הכל כך רע הזה. היא כל כך רצתה רק להתרחק, אבל ליבה לא נתן לה, כי אי שם בפנים, עוד קיוותה שהוא יחזור.
בעודה מהרהרת, לפתע היא חשבה לרגע שהנה, היא שומעת מכונית מתקרבת. היא ירדה מהמדרכה אל הכביש בנעלי אולסטאר ישנות עם שרוכים פתוחים, וחיפשה אחר המכונית המתקרבת. ליבה כאילו הציף מאושר, כאשר הבחינה במכונית שחורה 'פורד' שנסעה על הכביש הרטוב באיטיות, מתקרבת למקום שבו היא חיכתה. בצעדים רועדים צעדה מעט אחורה מהכביש. היא נעמדה על המדרכה, עומדת-לא-עומדת. היא הרגישה כאילו עוד רגע תיפול למרגלותיו, ברגע שיצא מהמכונית. היא הבטיחה לעצמה שלא תדבר יותר מדיי, אלא רק תחבק. היא כל כך רצתה לחבק. אותו. להרגיש שהוא שלה שוב. אחרי כל כך הרבה זמן שחיכתה.
בחריקת גלגלים שהקפיצה כמה חתולות שהיו ליד, הוא החנה את המכונית צמוד למדרכה, וכיבה את המנוע. הוא יצא מהמכונית בכפכפים, מכנס ג'ינס רחב, וגופיה לבנה. הוא טרק את דלת המכונית, ולא טרח לנעול אותה.
הוא היה תשוש מהערב, ממסיבה של חבר קרוב, וכעס על עצמו שלא שם לעצמו גבולות, ושתה יותר מהכמות המותרת על נהגים צעירים וחסרי ניסיון כמותו.
שעלה על הכביש עם ה'פורד' החדשה שלו, הוא הבטיח לעצמו שיתעלם מהאלכוהול ששתה הלילה, וייסע בזהירות.
המחשבות בילבלו אותו. כל כך הרבה מחשבות. הוא לא הצליח להתרכז בנסיעה, ואילץ את עצמו לנסוע במהירות יותר נמוכה מאשר היה רגיל. הכביש שנסע עליו היה רטוב, מהגשם של אמש. כשהתקרב לרחוב של ביתו, הבחין בבחורה יושבת בספסל לצד הבנק הגדול. היא עישנה סיגריה ונראתה כאחת המבקשת עזרה. כשהתקרב עוד יותר, הבחין בה וידע שהיא מחכה לו. הוא יצא אליה, מרכין ראשו לאדמה.
"לא חשבתי שתחכי לי" הוא היסס. התפלל בליבו שזה יגמר בטוב, לא כמו הפעמים האחרונות שנפגשו.
"חיכיתי" היא דיברה בלחש, יותר ממה שהייתה רגילה.
"למה?" הוא שאל, לא מבין. הוא שאף לאפו את הריח המוכר, המתוק שלה.
"כי רציתי לראות אותך" היא אמרה, מנסה להביט בעיניו ולנחש מה הוא מרגיש או חושב.
הוא התקרב אליה, לקח את ידה בידו. ידה הקפואה רעדה, והיא לא ידעה איך להגיב בחזרה. היא חשבה שהנה, הוא שלה שוב.
אבל לפתע הוא סינן "אני לא חושב שזה כדאי" ועזב את ידה, נופלת באוויר. הוא התחיל להתרחק והיא רק ביקשה להתקרב. "רגע" היא ביקשה ממנו שיחכה ויקשיב לה.
"תיתן לי לנסות להיות טובה יותר" היא הסתכלה עליו סוף סוף, בעיניים מלאות דמעות.
הוא הביט לאדמה בייאוש כואב. ליבו אמר לו הרבה פעמים לסלוח לה, אבל הוא המשיך רק להיפגע. הוא ידע שהוא חייב להפסיק עם זה.
"זה לא כדאי. אני מצטער" הוא הסתכל עליה, והתחיל להתרחק.
"לא, אל תלך" היא ביקשה, והתחילה ללכת אחריו.
היא התקרבה אליו והתחילה לגמגם בין מילים לבין בכי. "אני.. אוהבת.. אותך..בבקשה אל תלך"
הוא נעצר. עומד במקומו למשך כמה שניות ארוכות, שקטות.
הוא הסתובב אליה, התקרב אליה, והצמיד אותה אליו. עוטף את גופה הדקיק בזרועותיו בחוזקה, בחום.
היא התפרקה עליו, דמעותיה זלגו במהירות והרטיבו את הגופייה הלבנה שלו. היא שאפה ריח אלכוהול לאפה, והרגישה מסוחררת. היא הרגישה כל כך בטוחה ככה, בין הידיים שלו, מחובקת. היא התפללה שהרגע הזה לא ייגמר. היא הרגישה כל כך טוב.
הוא ליטף את שערה החלק בעדינות, יודע שהוא אוהב אותה, אבל לא יכול לתת לזה להמשיך בדרך הזאת.
אחרי דקה ארוכה, גופותיהם נפרדו, וידיה נשארו באוויר, מבקשות, מחפשות אחריו. הוא נכנס ל'פורד' שלו, ונסע משם.
והיא, כל כך כאבה. עיניה הציפו בדמעות והיא נתנה לגופה החלש ליפול על המדרכה הקרה, וראשה נחבט בחוזקה.
כאב חד אפף את כל גופה, והתערבב עם הדמעות שזלגו על המדרכה הקרה.
אוהבת 3>
איזה עצוב 😢
ובגלל אני שומעת ברקע שירים שקטים אז יותר נכנסתי לאווירה.
את כותבת מדהים !
עצוב,
אבל פשוט?
מדההיייייים =]
את כותבת מהמם(;;; ..
ליאםםםםםםם 😊
וואוו . .אין מילים .
הדהמת אוותיי פשוט .
את כותבת , במילה א ח ת
מ=ו=ש=ל=ם !
עצוב
מלא מסתורין
ממלא אותך ברגשות ותהיות
מדהים
תמשיכי לכתוב תמיד
אוהבת.
אהבתי [:
את כותבת כ"כ יפה ..
אוהבת 3>
תודה רבה רבה רבה 3>
אתן מעלות לי חיוך ( :
אוווהבת 3>
כל כך יפה.
הזכרת לי משו מעברי :\
אהבתי.
:]
דול.
