*------הפרידה-----*

המזג האוויר המזכא הביא לי מוזה וחשק...

תהנו ותגיבו =]





עם סיגריה ביד אחת , ביד השניה קפה חם חם,
ישבתי על המיטה, מתחת לסמיכת הפוך החמימה
טיפות הגשם שמזמן חסמו את הנוף שמסתתר מאחורי החלון
ההרגשה הזאת, הריקנות מבפנים קרעה אותי,
לקחתי את השכטה האחרונה וזרקתי את הסיגריה למעפרה שליידי.
סיימתי את הקפה והנחתי את הראש על הכרית,
הגשם בחוץ רק התחזק, רעם מבול.
הבטתי על הקופסאות שמפוזרות בכל חדרי , דמעות זלגו להן בלי שום בעיה
בלי שום התראה מוקדמת 'אין לך ברירה ' אמרתי לעצמי ' פשוט אין לך' .
דפיקות קלות נשמעו, 'הנה זה בא ' אמרתי לעצמי והוא כבר היה בחדר.
"למה קראת לי?" הוא נעמד בכניסה לחדר , בחולצה דקה , כנראה הוריד את המעיל הרטוב בכניסה
הוא עמד שם והביט ברצפה.
"הרי את יודעת כמה אני שונא פרידות" הוא הוסיף לאחר השתיקה שלי.
לקחתי את ידו והושבתי אותו על המיטה שעוד נשארה בחדרי ..שזה בעצם כבר לא חדרי.
"רק רציתי לראות אותך, אולי..בפעם האחרונה" לחשתי , הוא החזיק חזק את ידי ,
לא עזב לרגע אך כלל לא הביט בי.
"אני אוהבת אותך דני, אוהבת כ"כ " מלמלתי , הבכי התחזק והוא? שתק לא הוציא מילה מפיו.
פשוט שתק, אפילו לא הביט בי, קשה לו ..אני יודעת שקשה לו.
נשענתי עליו ורק הבטנו בחלון, החלון שמכוסה בטיפות הגשם הקר.
הוא ליטף את פניי אם ידיו הקרות, גרם לי לצמרמורת בלתי מוסברת ,
הוא העביר את אצבעותיו על שפתיי , דמעות זלגו להן, והפעם לא רק לי.
"אני אוהבת אותך , אוהבת" בכיתי וחיבקתי את ידו חזק.
הבטתי בו , לא הבנתי איך המשיך לחיות בלי הילד הזה ,
שיערו היה רטוב מהגשם כנראה, שפתיו הגדולות שתמיד היו כל כך אדומות
שהיה נראה שהשתמש באודם, כל כך רציתי לנשק אותם עכשיו אך לא העזתי.
עיניו השחורות והריסים הארוכות שלו היו רטובות, ולא מהגשם.
התרוממתי טיפה ליטפתי את שיערו הוא נישק אותי נשיקה קטנטנה על השפתיים שעשתה לי כל כך
הרבה פרפרים בבטן.
"תשירי לי.." הוא לחש לי באוזן
"אני מתביישת " אמרתי מחבקת אותו
"ממתי?" הוא חייך , החיוך הזה ..איך אני יחיה בלעדיו?


The path that I'm walking”
I must go alone
I must take the baby steps until I'm full grown
Fairytales don't always have a happy ending, do they
And I foresee the dark ahead if I stay

I hope you know, I hope you know
That this has nothing to with you
It's personal, Myself and I
We've got some straightenin' out to do
And I'm gonna miss you like a child misses their blanket
But I've got to get a move on with my life
Its time to be a big girl now
And big girls don't cry"

בכיתי , בכיתי בתוך שירה.
"ביג גירלס דונט קראי" הוא אמר והעיף ממני אם ידו את הדמעות.
הוא נישק אותי, נשיקות קטנות , גדולות..
הצמרורת עברה בכל גופי , גופי שרעד, מפחד שזה הפעם האחרונה שהוא מנשק אותי,
נוגע , אוהב.
הוא הוריד בעדינות את החולצה שלי , ליטף כל חלק בגופי, העביר בי צמרמורת , הוא העביר בי אהבה.
"את בטוחה?" הוא שאל
ואני רק החזרתי לו בנשיקה.
באותו הלילה, אהבנו , בכינו, באותו הלילה היתי שלו, הפעם עד הסוף והפעם בפעם האחרונה.
"אני אוהבת אותך " חיבקתי אותו
"גם אני ליפזי, כ"כ אוהב אותך " הוא לחש.


--

ניסיתי לתפוס אותו כל היום, אך הוא לא ענה לי.
הלכתי אפילו עליו הביתה והוא היה איננו ..חיפשתי אותו בכל מקום,
אך ידעתי הוא הרי שונא פרידות.
הלכתי והרוח הקרה עברה בי, לא היה אכפת לי מכלום, מחברותיי כבר נפרדתי .
התחיל מבול חזק חזק..התיישבתי על הספסל מול ביתו של דני וחיכיתי אולי הוא יופיע.


--
"טיסה 6545" קראו.
אחרי כל הביקורות והפרידות הרגשתי הקלה , עלינו למטוס .
לאחר 20 דקות המטוס המריא.
"שכחתי למסור לך" אמרה אמא והושיטה לידי מעטפה אדומה.
"ליפזי" היה כתוב..זיהיתי את הכתב שלו, של דני שלי.
קירבתי את המעטפה לאפי ונשמתי את ריחה...כאב לי כל כך כאב לעזוב את הארץ, ולהשאיר כאן
את אהבת חיי, את דני שלי.
פתחתי לאט לאט את המעטפה,
הלב שלי דפק בפעימות חזקות
עצמתי את עייני ואז פקחתי אותן שוב
"אני יאהב אותך לנצח" היה כתוב.