מעגל שנסגר

אז זאת פעם ראשונה שאני כותבת סיפור.. אז תגידו באמת כל מה שאתם חושבים, כי אני בטוחה שיש מה להגיד.
אני יקבל כל הערה כהערה בונה.

חלק מפה כתובים על דברים שעברתי, חלק זה סתם דברים שהוספתי..

33>


טוטוטו, הפלאפון סימן הי שהיא קיבלה הודעה.
" את חסרה לי, שבועיים לא ראיתי אותך בגלל ריב טיפשי, את לא חושבת שהגיע הזמן לדבר?
אני אוהבת אותך כמו את החיים שלי. "
היא לא ידעה מה לענות לו, זה קשה מדיי.
אחרי שתי דקות הוא התקשר,
" דיי מיכלי אי אפשר ככה, אני רוצה לראות אותך" זה המשפט הראשון שאמרת לי
רק מלשמוע את הקול שלו היא כמעט התעלפה,
ברגע אחד כל הפחד נעלם.
" אני מודה, גמני התגעגעתי " היא אמרה בלי לחשוב בכלל.
קבענו להיפגש במקום הקבוע, ומשם הם נסעו אליו.
כל הדרך הייתה שתיקה מוזרה והמון מבטים לא ברורים.
לבסוף שברת את השתיקה ואמרת לה " את לא מבינה שאני לא רוצה לאבד אותך, שומדבר לא שווה את זה.
את המיוחדת שלי, מהרגע הראשון שנפגשנו לפני חצי שנה ידעתי שאני רוצה שתהיי שלי, אני לא מוכן לאבד אותך בגלל שטות שכזאת, רק בגלל ריב אחד על משחקי כבוד, אני אוהבת אותך "
היא אמרה לו " אתה יודע כמה אני שונאת משחקי כבוד, אתה יודע שזה לא בשבילי, אז למה אתה מתחיל עם זה? "

הם הגיעו אליו, אחותו הקטנה ישר קפצה עלייה בחיבוק ענקי והוריו אמרו " הוו מיכלי, איזה כיף לראות אותך, כבר שבועיים שלא הייתה פה, חשבנו שקרה משהו "

הם הלכו אליו לחדר.. בשניה הראשונה הוא נישק אותה כמו במעולם לא נישק,
נשיקה עדינה אך עם זאת מטריפה.
הוא הצמיד אותה למיטה, הם המשיכו להתנשק ונסחפו.
היא התגעגעה לריח שלך, למגע שלך, לכל חלק בך.

פתאום הם התנתקו, וכמו תמיד הוא הביט עלייה במבט המאוהב הזה שלו.
הוא אמר " ככה, על חצי שנה את רוצה לוותר? על התקופה הכי מדהימה של שנינו. "
"לא, אני לא רוצה לוותר, פשוט הייתי צריכה זמן לעצמי"
" את עדיין אוהבת אותי? " הוא שאל
"יניב שלי, אני אוהבת אותך יותר מתמיד ! "

- חצי שנה אחרי-

אז כבר מיכל התגברה על יניב, היא המשיכה הלאה. כמה ימים אחרי אותה פגישה המצב חזר לקדמותו, הם הפסיקו לדבר ולהיפגש לדבר ולהיפגש,יניב נעלם לחלוטין, וזה בעצם היה ברור לשניהם שזה כבר לא מתאים יותר.
לה יש חבר כבר ארבעה חודשים, והוא? אין לה מושג מה איתו.
הוא פשוט נעלם מהחיים שלה במהירות שהוא נכנס אלייהם.

יום אחד פתאום הם נפגשו, בשיא המקריות.
הם היו בשוק שהם נפגשו ככה,
הוא קרא מאחוריה " מיכל? " הפרצוף שלו היה לא מבין כזה.
" היי ", היא אמרה בשיא הטבעיות, כאילו לא קרה כלום
" השתנת לי, התבגרת" הוא אמר.
הם החליפו עוד כמה מילים, ונפרדו יפה לשלום.

שבועיים אחרי הפגישה המוזרה היא התחברה לאייסיקיו, היא ראתה אותו מחובר אחרי שכמה חודשים טובים הוא לא היה מחובר,
הוא שלח לה הודעה.
"היי"
" היי.. " היא ענתה.
ואז הוא התחיל לפתח שיחה, והיא זרמה.
הוא אמר מצטער שהוא נעלם ככה, שזה לא היה בכוונה, שתמיד הוא אהב אותה, ושאתה עדיין אוהב אותה.
שאף פעם הוא לא הרגיש ככה.
היא אמרה לו שיש לה חבר , ושהיא נפגעה שככה הוא נעלם לה אז, לפני חצי שנה, והשאיר אותה שבורה וכואבת.
הוא אמר שהוא מצטער שזה לא היה צריך להיות ככה, שהוא רוצה שהכל יחזור מחדש
שהקשר שלהם יחזור מחדש, שהאהבה שלהם תחזור מחדש.
היא אמרה לו שהיא לא מסוגלת להאמין בא יותר, שאהוא כבר לא מכיר אותה יותר, שאני לא אותה נערה בת 17 תמימה כמו שהייתה פעם, שהוא יכל לשחק בה איך שבא לו רק בגלל שהוא קצת יותר גדול ממנה, ושהיא הלכה אחרייו כמו עיוורת.
שעכשיו אהיא הרבה יותר בוגרת, הרבה יותר פיקחית והרבה יותר מאוהבת ממה שהייתה כשהייתה איתך.
כאב לו, ולה הייתה הרגשה שהמעגל שרצתה שייסגר נסגר, השיחה שחיכתה לה כ"כ הרבה זמן הגיעה.
אבל, לימדו אותה שמעגל שנסגר לא פותחים מחדש, והוא רצה לפתוח אותו מחדש.
הוא התעקש שהם יחזרו, מה הוא לא עשה בשביל זה

הוא רדף אחרייה למשך חודש, ניסה להחזיר לה את האמון שלו.
לבסוף היא הבהירה לו שלא, שעל טעויות לא חוזרים.

הלוואי והוא היה מבין, שעל דברים שאנחנו אוהבים וחשובים לנו, לא מוותרים כ"כ מהר
ולא נותנים להם ללכת, הבנת שזה היה פאק שלך, שנתת לה ללכת מהר מדיי ובקלות מדיי.
ולהבא תלמד.

אם זה לא טוב, אז סימן שזה לא הסוף.
ואל תתן לדברים שחשובים לך ללכת כ"כ מהר, תילחם, אל תישבר.

-סוף-