עינייך שבהקו מאור הירח כאילו סיפרו לי את סיפור חייך ואני הקשבתי
בדריכות לרחשי ליבך.
הסתכלתי בהערצה על שפתייך שנעו ושמעתי את קולך הערב
משלח בי מנגינה אין-סופית של אהבה.
גיששתי באפלה לעבר ידך, ומשהבחנתי בחומה הבנתי שגם את מתרגשת, בדיוק כמוני.
הלב שלי פירפר , טס למעלה ובחזרה במהירות שגברה על מהירות הקול.
הרגשתי לידך שלם.
כאילו את היא זו שחיכיתי לה בדריכות כה רבה ובציפייה חסרת גבולות.
בחנתי שוב את שפת הגוף שלך; תמיד כזו נינוחה, אך עם זאת
משחקת בעצבנות עם אגדולי ידייך שהיו ברגע זה במרדף חסר תקדים
זו אחר זו.
התנועות המהירות של אגודלייך שפילחו את האוויר הפריעו לי להתמקד ביופייך
ומבלי לשים לב התחלתי גם אני במרדף משל עצמי.
שמת לב לזה והסתכלת עליי.
הסתכלת, ופשוט חייכת.
חושפת טור שיניים צחורות ומסודרות למשעי.
חייכתי גם.
הייתה שתיקה מעיקה כזו, אבל כזו שהייתי רוצה שתישאר לנצח.
רק אני ואת, ישובים מתחת לעץ אורן עתיק יומין, מביטים אחד לשני בעיניים ולא מסוגלים
להניע אף חלק בגופנו ולו עפעף.
הרגשתי שוב איך שאת מגוללת את סיפור חייך מבלי להשתמש במילים.
פשוט הספיק להסתכל לתוך עינייך החומות ולראות לעמקי נשמתך.
לראות את הכנות והתמימות שבך, זו שכ"כ אהבתי.
"אני אוהב אותך" לחשתי, ספק אם שמעת.
"מה אמרת?", שאלת.
הרכנתי את מבטי לראשונה לאחר עשר דקות של בהייה זה בזו.
"סתם, כלום..." אמרתי, מוחה מהר את הדמעה שביצבצה לה מזגוגית העין.
אני יודע שלא יהיה ביננו כלום, הרי טרחת אין ספור פעמים להזכיר שאת מאוהבת בי,
בטירוף, אבל רק כידיד.
לא רציתי שוב לגרום לנתק ביננו, על אף העובדה שהרגשתי שמשום מה הפעם זה שונה.
את הסטת את מבטך גם כן, חופנת בידייך הקטנות והעדינות חופן אדמה
ומתחילה לשחק בו.
החול נזל לך מבין הידיים כמו בשעון חול.
הרגשתי שזה הזמן שלי, הרגע שלי להגיד לך את האמת.
איך שגרגר החול האחרון פגע בריצפה ואת כבר היית בדרכך לאסוף עוד קבוצת חול נכבדה
זרקתי את המשפט, וככה גם את ליבי, לאוויר.
"אני אוהב אותך", ללא ספק בכלל אם שמעת או לא שמעת.
עזבת בבת-אחת את המקבץ הקטן של גרגרי החול שהספקת לאסוף והרמת את מבטך.
נתקלתי לראשונה מזה הרבה זמן בעיני החתולה שלך, אלו שתאמו כמעשה ידי אמן
לפניי הבובה העגולות שלך.
הן בהקו בצורה יוצאת דופן, כאילו מלבד אור הירח נדלק שמה, בפנים, עוד אור.
אור של תקווה.
שוב שתיקה.
וליבי מאיים לבקוע מבית החזה שלי ולהראות לך עד כמה הוא אכול.
אכול, מרוב אהבה אלייך.
מרוב כמיהה וכיסופים.
"אני אוהבת אותך גם", אמרת לפתע משפילה את מבטך.
"אבל..?" שאלתי, כי התרגלתי כבר ל"אבל" הזה שמצטרף כאילו היה חברו הטוב ביותר של המשפט הזה,
שנשמע מפיך.
"אין אבל", לחשת.
ציירת משהו על האדמה, מוחקת, ומציירת שוב.
ושוב.
ושוב מוחקת.
עד שלפתע קמת והסתכלתי ימינה לעבר המקום שבו ציירת ולמולי נגלה
לב ענק, עם חץ בתוכו.
דניאל 3> אושרי.
כבר הגעתי למצב שלא משנה מה תכתוב,
זה ייראה בעיניי כדבר הכי מושלם שיכולה ליצור מקלדת, כמו איזה יצירת אומנות פשוטה אך מורכבת..
גם הכתיבה שלך כזאת,
כל כך נקייה.. פשוטה.. ללא כל מאמצים כל היופי נשפך ממך,
הרגשות מוצאים בשלמות את הדף.
אתה מדהים, וזכית לכשרון מדהים.
ואני זכיתי להיות חלק ממך...
אני אוהבת אותך כל כך אושר שלי . .
וואו
אין לי מילים
זה מדהים, כמו כל דבר שאתה כותב
אודליה 😊
כבר אין לי מילים .
פשוט מדהים !
אתה
אחד הכשרונות הגדולים לדעתי.
אווהבת אותך המון 3>
WWWWOOOWWW
זה מדהים,מהמם מושלםםם!!
ממש אהבתיי הכל כל כך מרגש! 😊
ליפזי, תודה נשמה.
נוווופר, אני גם אוהב אותך! כ"כ.
אודליה, תודה אחות קטנטנה😊.
ברי, אוהב אותך😊 תודה.
רגגגי, כפרות על החנפנית😊 חחחח
חולה עלייך מאמי😊.
דנה(?), תודה מאמי😊.
דניאל שלי, אוי דניאל😊.
מי אוהב אותך יותר ממני?
חולה עלייך מאמי... כ"כ.
תפסיק להשאיר אותי חסרת מילים אחרי כל קטע שאתה כותב XD
כל מה שאתה כותב יוצא פשוט מושלם, וככה גם זה יצא מושלם 😊
אוהבת אותךךך
ניצני, תודה אהובה שלי😊.
האלי, תודה רבה רבה😊.
שמח שנסחפת במערבולת של קריאה..😊.
אתה כזה רומנטי (:
אני אוהבת את כל מה שאתה כותב !!
רומנטי? 😊
כיף לדעת..
שמח שאת אוהבת😊.
תודה רבה.
אז ככה..את מזכיר לי את שייקספיר או כל הכותבים הגדולים האלה שכל מילה שלהם היא מהלב..
אהבתי מאוד..אל תפסיק לכתוב
