החדר היה מואר באור חיוור של כמה נרות בודדים, לבושים בשכבות של מעיליי שעווה.
וילון לבן התנפנף קלות מהחלון הפתוח- חלון גדול שנמתח מהריצפה ועד לתיקרה,
חשף את העצים הדוממים שבחוץ, ואת אור הירח שהיה מוסתר בצד הפעם ומנוצח ע"י אור הנרות.
על הריצפה, מפוזרים עלי כותרת של ורדים יבשים, מעלים את ריחם האחרון.
רוח קלילה הרקידה את להבת הנר הקטנה,פיזרה את הורדים היבשים על הריצפה.
נוצות לבנות נחו כשלג צח על הרהיטים העתיקים והיו לשריד האחרון מהרעש וההמולה של אותו הערב. האורחים הלכו- והשקט נפל על החדר.
מול המיטה הענקית שעמדה בצמוד לקיר, ישבה בחורה.
שיערה הבהיר נראה צהבהב לאור הנרות.
אצבעותיה נחות ברוגע על הריצפה.
יד אחת נוגעת בקצה שמלתה השחורה. והיד השנייה- בעלי הכותרת שעל הריצפה.
היא ישבה וצפתה בשקט והשלווה.
היא שוחחה עם הרוח וצחקה ביחד עם הלהבה המרקדת של הנרות.
הכל נראה מושלם עבור אותה בחורה.
חסר פגם לחלוטין- בדיוק כמוה.





