"אני לא רוצה להיות פה יותר..אני רוצה הבייתה.." אמרה בבכי ואני נישקתי את ידייה בעדינות.
"מחר בערב את משתחררת.. " ניסיתי לחייך אבל פשוט לא הצלחתי .
- - - - - - - -
"מחר בערב את משתחררת.. " הוא חייך חיוך קטן .. כזה שמחייכים בכוח.
"תודה מאמי.." אמרתי לו ונישקתי אותו .
"על מה?" שאל במבט לא מבין ושילב את אצבעותייו בשלי .
"על הכל..באמת..אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך. ." אמרתי והוא התקרב אלי וחייך.
"אני אוהב אותך..כ"כ.." אמר וחיבק אותי אליו, בעדינות .
"גם אני אוהבת אותך.." אמרתי ונישקתי אותו. .שוב ושוב . מפחדת לאבד גם אותו .
--------------------------------------------------------
"תמי עזרה לך?" שאלתי אותה אבל היא שתקה והדמעות הציפו את עינייה מחדש.
"מאמי מה יש ?" ליטפתי את פנייה בעדינות . . הרגשתי כלכך הרבה דקירות סכין . שונא שונא שהיא בוכה .
"אני מתגעגעת אליו.." אמרה בבכי ואני שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לה .
לא איבדתי אף אחד . .
"אני מצטער יפה שלי..אני יודע שכואב לך..ואני איתך." אמרתי מחזיק בידייה הקטנות והחמימות .
תיארתי לעצמי שכל כך קשה לה, בעצם..הרגשתי את הכאב שלה.
היא גם לא יכולה ללכת וגם איבדה בנאדם יקר.
"אני נשבעת לך שאם לא היה לי אותך..ה..הייתי מתאבדת כבר." אמרה והצליחה להלחיץ אותי .
"אתה המלאך השומר שלי .. הנסיך שלי." לחשה והדמעות המשיכו לרדת ללא סוף .
"אל תדברי ככה..בחיים.." אמרתי לה ונשקתי לשפתייה החמות .
- -
"אז לינוי, אני רוצה אותך 3 פעמים בשבוע במכון פיזיותרפיה בקומה ה-2..
תהיה לך מאמנת אישית ומדריך כושר, שניהם ביחד יעזרו לך . . תצטרכו לדבר איתם על סכום הטיפולים והשעות והכל ..אוקי ? אני אביא לך את המספר שלהם, תתקשרו עוד היום. " הרופא אמר ורשם לאמא מספר על פיסת נייר .
"תודה..תודה על הכל ד"ר שוורצמן" אמרה חייכה אליו והם לחצו ידיים.
ישבתי, בכיסא גלגלים. נ-כ-ה , מסתכלת על אנשים מלמטה.. לא יכולה ללכת .
כל כך תלויה באנשים, בשביל לרדת מהמיטה אני צריכה עזרה..
בשביל לעלות אני צריכה עזרה.. בשביל ללכת לשירותים אני צריכה עזרה..
אני לא יכולה לעשות לבד כלום . הרגשתי מועקה כזאת, מין כבדות שלא נגמרת ושלא תיגמר בקרוב ואולי אפילו לא תיגמר לעולם..
"אין על מה..תרגישי טוב לינוי..ואני רוצה שתבואו כל שבועיים לבדיקה..אוקי?" הרופא אמר ואמא רשמה את המס' שלו..
יצאנו מבית החולים ..קארין עזרה לי עם הכיסא גלגלים. .מור היה לצידי ואמא ואבא מאחוריי.
רציתי לחדר שלי, למיטה שלי, לכרית שלי. .לבכות ולבכות, לשחרר את הכל .
להתפרק,. המועקה הזאת לא הניחה לי לרגע אלא רק הכאיבה יותר .
"בואי. ." אבא הרים אותי והושיב אותי באוטו .. חגרתי את עצמי, לפחות את זה אני יכולה לעשות .
הם קיפלו את כיסא הגלגלים שלי והכניסו אותו לבגאז.
"מאמי אני נוסע מהאוטו שלי. . אני אסע אחריכם. . טוב?" מור אמר ואני הנהנתי .
קארין התיישבה איתי .
"איפה נופר?" שאלתי את אמא .
"היא אצל חברה מותק. .תכף היא תחזור הבייתה ." אמרה וקארין אחזה בידי .
מועקה, כזאת מועקה כואבת.
לוחץ בחזה, לוחץ בלב.. כואב בגרון. .זה מין כדור ענקי כזה שתקוע בכל מקום, מפריע לדמעות לצאת החוצה , מפריע לשחרר את הכאב ופשוט ל נ ש ו ם .
- - - - - - - - -
נכנסתי לאוטו . .נסעתי אחריהם .
נזכרתי שוב ושוב במבט של לינוי, בעצבות שבעיניים שלה .
הפלאפון שלי צלצל .. הוצאתי אותו מהכיס ועניתי ..
"הלו?"
"מה קווורה אחיייייי?" זה היה צח .. אחד החברים הטובים שלי..
"הכל טוב אחי מה איתך?" השבתי והנמכתי את המוזיקה.
"בסדר ממהה י'כריש איפה נעללמת?" שאל
"לא נעלמתי אחי..חברה שלי הייתה בבית חולים כל השבוע." אמרתי והרגשתי צמרמורת בלב.
"אאה אחי מה קרה לה?" שאל ואני סיפרתי לו . .
"יואו אחי ..מה איך היא?" שאל "בדיכאון....בכיסא גלגלים .. " אמרתי
"וואי מסכנה..אז מה. . אתה יענו תקוע איתה עכשיו ?" שאל
"לא תקוע איתה..אני רוצה להיות איתה." אמרתי בכעס.
"אחיי יש מסיבה סוף ! ים כוסיות! אצל יקיר ! מסיבה אחת השוות . ." אמר ואני פשוט לא האמנתי. .
"עזוב צח אני לא יכול לבוא .." אמרתי ושמתי לב שכבר הגענו . .הם חנו בחנייה ואני עצרתי וישבתי באוטו .
"נו מה אחי עכשיו לא תצא איתנו יותר ?" אמר בכעס
"אני אצצא בטח שכן ,אבל לא היום!! יש לי מה לעשות ." אמרתי ויצאתי מהאוטו.
"טוב איך שאתה רוצה .. תהנה אחי ביי " אמר וניתק .
גם כן ,עלק חבר..
שלומי הוציא את לינוי מהאוטו והעלה אותה למעלה .
הוצאתי את כיסא הגלגלים שלה ונכנסתי לבפנים .
- - - - - - -
בית. . סופסוף בבית .
כל כך התגעגעתי לריח של הבית, למראות המוכרים. . לקירות הצבעוניים .
נמאס לי לראות רק ל ב ן כל הזמן שבעצם החיים שלי נהפכו
ל-ש-ח-ו-ר-י-ם .
מור נכנס לחדרי, בידו הדובי שהוא קנה לי ..נסיך שלי. ..
"הינה הדובי. ." חייך והביט בעיניי. .
"תודה יפה שלי..על הכל ." אמרתי והוא נשכב לצידי וחיבק אותי אליו .
"עכשיו אני יכול לשכב איתך ככה ולחבק אותך נורמלי ." חייך ונישק את שפתיי.
"אני צריכה לדבר איתך אחרי זה טוב ?" אמרתי והרגשתי את הלחץ .. את הפחד, זה יהיה קשה.
"אוקי.." אמר בחיוך והחליק את אצבעו על אפי ..
"את רוצה לאכול משהו? לשתות ?" אמא נכנסה לחדר. .
"שוקולד. . וקולה ." חייכתי חיוך קטן.
"טוב מותק . ." אמרה ויצאה מהחדר.
"אתה יכול לעשות לי טובה?" שאלתי את מור והוא הביט בעייני והנהן .
"בארון , יש למטה 2 אלבומים .. אתה יכול להביא לי אותם ?"
ביקשתי והוא קם . . הוא הוציא אותם והביא לי .
"תודה.." חייכתי והרגשתי את דפיקות ליבי .
מור עזר לי לשבת . . שוב הרגשתי תלותית .
אמא נכנסה לחדר עם 3 כוסות קולה .. קארין נכנסה איתה. . וחפיסה של שוקולד אגוזים .
"שללוםם" קארין חייכה והתיישבה איתנו .
אכלנו מהשוקולדים , שתינו תקולה ואז פתחתי את האלבום .
התחלתי להעביר תמונות .
מסתכלת על עצמי, עומדת . . צוחקת, מחייכת .
הייתה לי תמונה עם קארין , תמונה עם מור .. תמונה עם כל הבנות .
התאכזבתי מהבנות. .אני עושה בשבילן הכל .. והן באו לבקר רק פעם אחת וגם, היו איתי בדיוק 2 דק'.
רק מאי התקשרה והתעניינה..ובאה גם .
הדמעות עלו לעיניי ברגע שראיתי תמונה עם לירן .
התחשק לי לסגור את האלבום ולרוץ החוצה ..
אבל פשוט לא יכולתי ל ב ר ו ח . .
הייתי ת.ק.ו.ע.ה .. אין לי לאן ללכת, אין לי איך .
"די ..די זה עושה לך רק רע." מור אמר וסגר את האלבום.
הוא חיבק אותי אליו, חזק חזק .
בכיתי, על הכתף שלו .. משחררת כל כך הרבה דמעות וכאב .
והוא ? כרגיל סופג הכל .
אווווווווווהבת (:
אתר האהבה הישראלי