חלום של מציאות

חזק.
הרגשתי דקירה בלב
המילים
העוצמה

וואו.

פפשוט מדהים !
אין מיליםם ..

את כותבת כל כך יפפה!

וואו..
כתיבה כל כך יפה!!

מחכה להמשך [=
-שבת שלום-

ווווווווווווואווו

תמר פשוט מדהים יפה שלייייי =]

ריתקת אותנו 😛

מחכה בקוצר רוח להמשך 😊

התחלה פשוט מדהימה !
איזו כתיבה מושלמת !
אהבתי מאוד מאוד ( :

תמשיכי 😊

מה גם שלא יכלתי להגיד לו שום מילות פרידה - הקשר ביני לבין ג'וני התחזק. במיוחד אחרי אותה תאונה.
אז הזמנו אותו לחזור איתנו לארץ, לביקור ולמנוחה ובעיקר כדי שיהיה איתי.
ובתאריך הטיסה עלינו למטוס אמא, אבא, אני, ג'וני והכיסא גלגלים.



המשך

"תשרכי את השרוכים שלך כבר ילדה!" צעקה טופז על אחת הצעירות שבאו לשיעור ניסיון.
היא שנאה לראות שרוכים פרומים ואהבה להתנפל על הצעירות.
לפעמים לא שרכתי שרוכים רק כדי שתאדים ותעקוב כמטורפת אחר השרוכים הנגררים שלי ולא תוכל להוציא מילה.
נגדי היא לא יכולה לומר דבר – אנחנו באותה חבורה של בנות.
"מתי תעזבי אותן כבר?" שאלה יסמין משועשעת.
"זה מציק לי ברשתית של העין!" אמרה טופז שולחת מבט אחרון בשרוכים הפרומים ונכנסנו דרך הדלתות הגדולות.
זכרתי את עצמי בתור קטנה פה, איך חשבתי שהגעתי לארמון. הרי האולמות היו ענקיים לילדה בת 4 והתיקרה הייתה נראית אין-סופית.
תמיד ניסיתי לקפוץ הכי גבוה מבין כולן רק כדי להגיע אל התיקרה, אבל היא תמיד נשארה למעלה, רחוקה ממגע.
נטשה מנגנת והצעירות עושות את 'הפינה' חלק שתמיד מצביע על סופו של שיעור בשיעורים של רבקה.
נעמדנו מול הבאר הפינתי והחלנו חימום.
קליקים של עצמות נשמעו ממני בצרורות כאילו עצמותיי ניקו עצמן מאבק של שנה ללא ריקוד.
"תספרי לי איך זה לרקוד איתו" דרשה בשקט ועם חיוך יסמין.
"לא יכולה" חייכתי משפילה את מבטי
"איזה רעה!" הופתעה ממני ועדיין חייכה
"רוורנס" הודיעה רבקה שזהו סוף השיעור והגיעה העת לקוד קידה.
הצעירות נעמדו בשורות מדוייקות לפנייה וקדו.
"התגעגעתי לשיעורים שלה" לחשתי ליסמין ומהדלת הגדולה נכנסו הקבוצה של הבנים.
"לא סיפרתי לך..." חייכה יסמין שקלטה את המבט שלי בבנים. "הקבוצה של שנה ד' התפרקה. עכשיו אנחנו הכי טובות בסטודיו. אנחנו נהיה הכוכבות בהופעה. היום עושים את המיונים" חייכה יסמין חיוך של אושר.
"עם הבנים?" שאלתי
"קולטת?" ציחקקה ושרכה את שרוכי הפוינט שוז שלה.
מי שתיבחר לככב עם בן זוג - יאכלו עלייה הרבה קנאה כל הבנות האחרות.
"אנבל?" שמעתי את רבקה קוראת בשמי "חשבתי שאת חוזרת שבוע הבא" אמרה מתקרבת אליי בחיוך כשנעלי העקב שלה מרעישים בכל צעד שהיא עושה על הפרקט הלבן.
"לא טוב?" שאלתי
"בטח שטוב - יש לי תוכניות בשבילך" לחשה לי באוזן
"לא הבנתי" אמרתי מהססת
"את עוד תביני" חייכה ושפתייה הצבועות באדום נמתחו והדגישו את הקמטים החדשים שלה סביב השפתיים.
"מה שלום אמא?" שאלה משנה נושא ועוברת לדבר בקול רגיל.
"יותר טוב" חייכתי
"אני אתקשר היום לשאול איך היה... ביקרת באקדמיה המלכותית כמו שאמרתי לך?" שאלה מרימה גבותייה
"כן" חייכתי, שם הכרתי את ג'וני.
"נו?" שאלה
"נו מה?" שאלתי לא מבינה
"ולקחת שם שיעורים?"
"שניים שלושה, לא הרבה"
"יפה, יפה" הינהנה מספר שניות בסיפוק ממני ועברה לדבר מול כולם ואני התיישבתי ליד יסמין.
"ראיתן את איתמר? אש לפנים איך הוא התכסן" שאלה טופז מביטה לכיוון הבנים
"את מתנהגת כמו ילדה קטנה" לחשתי לה צוחקת
"טופז, כל הבנים פה גייז" לחשה לה יסמין וציחקקנו שתינו
"עובדה שאנבל הייתה עם נדר" אמרה טופז
"היית עם נדר?!" שאלה אותי יסמין מופתעת
"לא! לא הייתי..." אמרתי ליסמין ואחרי זה עברתי להביט בטופז "למה? מאיפה שמעת?"
"מנדר" חייכה טופז
"ואת מאמינה לכל מה שאת שומעת?" שאלה אותה יסמין מאוכזבת
"לא... לא בדיו..."
"מה עוד הוא אמר לך?" קטעתי אותה
טופז היססה לרגע.
"נו?" האצתי בה
"שאת חולה על זה שנושכים לך את הפיטמות" הסתירה חיוך
"מה!?" יצא לי 'מה' קולני מידי וכל הראשים הסתובבו להביט בי.
"מצטערת שהפרעתי" אמרתי לרבקה שהביטה בי גם היא ושבה להסביר על ההופעה.
"את זה שמעת מנדר?!" שאלתי בלחש
"לא... לא בדיו..."
"אז ממי?" קטעתי אותה שוב.
ושוב טופז היססה.
"דברי" האצתי בה
"שמעתי את זה מאיתמר ששמע מגבי ששמע מנדר"
"אז גם איתמר וגבי חושבים שהייתי עם נדר?"
"ומי יודע מי עוד..." הוסיפה יסמין מודאגת.
"...אז נתחיל באימפרוביזציה קצרה של זוגות" אמרה רבקה "תתחלקו לזוגות ותעמדו בשורות. הזוג האחרון שישאר יופיע כזוג הרקדנים הראשיים בהופעה."
ועוד לפני שהספקתי לקום נדר ניווט את דרכו אליי והושיט לי יד.
חייכתי נושכת את שפתיי וקמתי לבד.
"מה קרה?" שאל נשרך אחריי
"אני לא אוהבת הצגות" אמרתי נעמדת שורה שנייה בצד ונדר בא ונעמד מולי.
הרגשתי את מבטו נעוץ בי. רבקה החלה להדגים את האימפרוביזציה הזוגית שנעשה. מבטו עדיין נעוץ בי.
כל הזוגות האחרים חיקו את רבקה וניסו את הצעדים החדשים ורק אני ונדר... נדר מביט בי ואני מביטה ברבקה.
"אנבל? אתם יוצאים דופן?" שאלה רבקה כשהביטה בי ובנדר.
זכרתי את התנועות רק מלהסתכל עליהן בלי לחזור עליהן. התחלתי לרקוד אותן ונדר אחריי רוקד את התנועות של הבן זוג כמו כל שאר בני הזוג בלי שהביט כלל ברבקה אלא רק הקשיב לשם התנועה ולספירות.
הערכתי אותו על התכונה הזו.
הפעם הבטתי בו כשאנחנו כל פעם חוזרים על אותן תנועות כמו כל השאר.
לאט לאט רבקה החלה להוציא זוגות והשורות התחלפו.
הפעם אני ונדר מקדימה.
הוא נגע בי, הרים אותי, סובב אותי והכל בפנים חתומות.
לא חייך, צחק או דיבר.
עוד זוג ועוד זוג הוצאו והתיישבו בצד לצד הזוגות הפסולים האחרים.
נשארו שני זוגות.
יסמין וסשה ונדר ואני.
"תתחלפו בסיבוב" שמעתי את רבקה אומרת.
נדר היה מופתע וכשסשה סובב את יסמין ונדר אותי התחלפנו.
סשה הרים אותי, שלחתי מבט אל נדר ויסמין ולכדתי את המבט של נדר.
יסמין נפלה. לא באשמתה. באשמת נדר שלא היה מרוכז.
"יסמין החוצה" פסלה אותה רבקה.
סשה ואני המשכנו באותן תנועות.
סיבוב, קפיצה, הרמה...
ונדר עמד והביט.
"תתחלפו בסיבוב" אמרה שוב רבקה.
שוב חזרתי לידיו של נדר.
שוב סיבוב. נתתי לשיער שלי לסתור את פניו. סתם כדי שירגיש את המתח ושהקצב יוגבר.
"תודה" סימנה רבקה לנטשה להפסיק לנגן.
אבל אנחנו נישארנו לרקוד...
והאדישות והמתח החבוי עוד הציגו על הפנים של שנינו.
סיבוב, קפיצה הרמה...
"תודה?" חזרה שוב רבקה ורמזה לנו להפסיק כשהייתי גבוהה באוויר.
הוא הוריד אותי באיטיות ובעדינות ופניו עוד היו חתומות.
השתרר שקט. אף אחד לא דיבר.
"אני שונאת אותך" לחשתי וצעדתי לכיוון הדברים שלי ויצאתי דרך אותן דלתות גדולות מותירה את רבקה, את יסמין וכל שאר הבנות והבנים שישבו בפינה ואת נדר שעמד במרכז הסטודיו.


"איך היה?" שאל אותי ג'ון יושב בגינה עם ספר.
"נחמד" אמרתי בחצי חיוך.
"איך היה לך?" שאלתי מתיישבת לצידו ומביטה בשם הספר שאותו קרא.
"נחמד מאוד" אמר גם בחצי חיוך.
"רוצה משהו?" שאלתי מנשקת לשפתיו וקמה לכיוון המטבח.
"אני רוצה... אותך" חייך
"אני שלך" אמרתי בלי להביט בו נכנסת למטבח.
"אנבל?" שאל מהחצר
"כה?" שאלתי מהמטבח.
"רבקה התקשרה" הוא אמר. "מגיע לך מזל טוב"
"מה היא אמרה?" שאלתי
"שאת ונדר תהיו הרקדנים הראשיים בהופעה"
שתקתי.
"למה לא אמרת לי?" שאל
"כי אני במילא לא הולכת לעשות את זה"










סופשבוע רגוע חמוצים וחמוצות (:

אוווווווווווווווווווווווהבת

כתיבה עמוקה,מרתקת.
מדהים לחלוטין😊
המשך

סופשבוע נעים

את כותבת כל כך יפה :]
תמשיכי P:

מדהים [=

יא עוד סיפור ((:
אהבתי .. התגעגעתי אלייך .. 😊

מזכיר לי נשכחות חחחחחח
"פינה", "באר"... איי איי חחח

לא יודע עוד מה להוסיף,
את פשוט מדהימה אותי, כל פעם מחדש.

ת-מ-ש-י-כ-י יא חמצוצה😊

"אנבל?" שאל מהחצר
"כה?" שאלתי מהמטבח.
"רבקה התקשרה" הוא אמר. "מגיע לך מזל טוב"
"מה היא אמרה?" שאלתי
"שאת ונדר תהיו הרקדנים הראשיים בהופעה"
שתקתי.
"למה לא אמרת לי?" שאל
"כי אני במילא לא הולכת לעשות את זה"


המשך


עדיין לא התרגלתי לעובדה שג'וני מסתובב בבית עם כיסא גלגלים.
גם ג'וני לא התרגל לעובדה שבארוחות ערב כולם יושבים על כיסאות רגילים מעץ מרופדים ורק הוא על כיסא עם גלגלים.
"למה את לא רוצה להיות הרקדנית הראשית בהופעה?" שאל אותי כשישבנו שנינו באמבטיה
"יש לי שם הרבה חברות" אמרתי מסתובבת בגבי אליו ומניחה את ראשי על החזה שלו.
"אז?" שאל מעביר את אצבעותיו על כתפיי.
"אז אני לא רוצה שיקנאו בי"
"את לא יכולה להיות כזאת לב זהב..." הוא אמר.
שתקתי.
"מה הסיבה האמיתית?" הוסיף שואל
"לא כיף לי לרקוד כבר..." אמרתי "כשזה לא איתך" הוספתי
"את לא יכולה להפסיק לאהוב לרקוד" אמר "זה כבר חלק ממך, את רוקדת 14 שנה"
שוב שתקתי.
"אז שוב, מה הסיבה האמיתית?"
"מכיר את זה שיש לך בעיה עם הבת זוג שלך?" שאלתי
"זה כבר משהו אחר" הסכים והבין שזו הסיבה. "אבל עדיין את יכולה לפתור את זה. לא יכול להיות שבגלל שאת לא מסתדרת עם בן הזוג שלך לא תרקדי תפקיד ראשי בהופעה ועוד כשהריקוד זה חלק מהחיים שלך. את לא יכולה לוותר על דבר כזה" אמר.
"מרגיש לי לא נכון לרקוד איתו" אמרתי "ומה גם שזה לא רק שאני לא אוהבת אותו או לא מסתדרת איתו או שאין בינינו כימיה... אני שונאת אותו"
"אל תהיי ילדה קטנה" אמר בשקט. "אל תתני לרגשות שבמציאות להתערבב לך עם הריקוד. הריקוד זה עולם אחר" אמר ונזכרתי באותו לילה על הגג בלונדון.
"הריקוד זה חלום" אמרתי בשקט
"נכון" הסכים. "אל תתני לרגשות שבמציאות להשפיע על החלומות שלך. הרי ככה מה יהיו שווים החלומות?" שאל. "החלומות והמציאות אלו שני עולמות שונים עם חוקים שונים" הוסיף.
"לא יפריע לך שאני ארקוד עם מישהו אחר?" שאלתי
"כן" ג'ון הודה. "אבל עוד יותר יפריע לי אם לא תרקדי"
"למה?" שאלתי
"אני נהנה לראות אותך רוקדת" הוא אמר וצחק. "עוד לא הבנת?" שאל "אני יכול לשבת שנים על הפאקינג כיסא גלגלים שלי ולהסתכל עלייך רוקדת... את מהפנטת אותי עם התנועות וההבעות שלך. את עושה אותי מאושר כשאת רוקדת"
חייכתי בעצב והפעם הבנתי אותו.
גם אם היה הסיכוי שג'ון ג'ון יחזור לרקוד... לא היה אכפת לי אם ירקוד עם מישהי אחרת. העיקר שירקוד ,העיקר שיקסים אותי כמו שרק הוא יודע. שירקוד כמו שרק הקוסם שלי יודע.
"המים כבר קרים" אמרתי למרות שעוד היה נעים. רק רציתי לצאת משם כבר.
"תבטיחי לי" אמר בזמן שקמתי
"שמה?" שאלתי
"שלא תפסיקי"
"אני לא אפסיק" הבטחתי ועזרתי לו לקום.


שכבתי בחושך מביטה בו.
"למה אתה איתי?" שאלתי אותו בלחש לפני השינה
"למה?" שאל מחייך לתיקרה. "לא יכול להסביר לך"
"בבקשה" התחננתי. "תגיד לי למה אתה איתי... מצידי תתפלצף ותגיד שרק איתי אתה מצליח לגעת בכוכבים, שרק איתי אתה נושם ורק איתי אתה חי חלום. רק תגיד לי למה אתה איתי"
"אבל זה נכון" חייך והפעם הביט בי "וגם יותר מזה"
"מה נכון?" שאלתי
"רק איתך אני מרגיש קיים ורק איתך חי חלום. רק את מסוגלת לעשות אותי מושלם למרות כל החסרונות שלי"
"אבל אין לך חסרונות!" תיקנתי במידייות
ג'וני חייך. "לא?" שאל
"הנכות שלך היא לא חיסרון. אתה מושלם גם עם זה"
"לזה התכוונתי" חייך "רק את מסוגלת לעשות אותי מושלם. בלעדייך אני כלום"
לא יכלתי להתווכח איתו. בכל דבר הוא צדק. לכל דבר הוא מצא פיתרון.
נתתי לשתיקה לדבר ובנתיים עיניי נעצמו ונרדמתי.
"חלומות פז אושר שלי" שמעתי לחישה... כנראה בחלום.


"מה קרה לך אתמול?" שאלה יסמין בקפיטריה של האקדמיה.
"סתם" עניתי מושכת בכתפיי, "נדר מעצבן אותי עם ההצגות שלו" אמרתי "הוא אשכרה התנהג כאילו כלום לא קרה ועוד התפלא למה אני קרה אליו" אמרתי שותה מהמשקה בריאות שהזמנתי
"טוב שמעי הייתם ידידים טובים והכימיה ביניכם מטורפת... די הפתיע אותו שפתאום את משנה אליו גישה"
"עדיין... אני זאת שאמורה לחשוב שהכל בסדר. הוא זה שהפיץ שקרים לחברים שלו"
"טוב שמעי, אני אומרת תתעלמי ותעשי דוך להופעה בלי יותר מידי עניינים ריגשיים בינך לבינו. זה רק יסכן אותך, אחרי ההופעה תעשי מה בא לך תצאי עליו תגזרי לו תביצים... בנתיים שמרי על שושו"
"בשושו עד ההופעה?!"
"תתאמצי" אמרה "בשבילי" הוסיפה בחיוך
"חשבתי שאת רוצה את התפקיד הראשי" אמרתי בשקט
"אני רוצה, אבל את יותר טובה ממני" חייכה
"מה חשת אתמול?" צחקה טופז מתקרבת לשולחן שלי ושל יסמין
"חשתי?" שאלתי לא מבינה
"חשת חשה שאין דברים כאלה" צחקה והתיישבה "באמא שלי? התנהגת כמו ילדה קטנה! עלאק 'אני שונאת אותך'" חיקתה אותי טופז על אתמול.
"נראה לי שמישהי פה מקנאה..." צחקה יסמין
"קצת" הודתה טופז "סולחת לי שאני לפעמים קצת רעה?" שאלה
"באמת הייתי בדיחה שם?" שאלתי
"להפך!" מיהרה יסמין לענות, "רקדת לא מהעולם! מה לקחת שם בלונדון?"
"כלום" אמרתי לא מבינה
"כל הבנים מדברים עלייך עכשיו" אמרה יסמין
"וכל הבנות מקנאות בך" הוסיפה טופז וקימטה את אפה
"והבנים מקנאים בנדר" הוסיפה גם יסמין
"איזה מגזימות!" הופתעתי.
"שום מגזימות... מה הסדנאות של ג'ון קבארטו הזה עשו לך? חזרת שונה לגמרי מאנבל שהכרתי" אמרה יסמין.
"האמת..." חייכתי חיוך קטן "ג'ון קבארטו פה בארץ"
"חה-חה איזה בדיחה... מה יש לו לחפש פה?" שאלה טופז בזילזול
חייכתי.
"לא נכון..." אמרה יסמין מנידה בראשה. "אין מצב, יותר מידי הזוי"
"מה? לא הבנתי" אמרה טופז "מה הזוי?"
"לא... את וג'ון ביחד?!" שאלה יסמין
פלטתי ציחקוק.
"לא נכון..." לחשה טופז "את לא רצינית!" פלטה לפתע צעקה
"אבל שקט!" הזהרתי אותן "הוא לא רוצה שידעו"
"שמעתי שהייתה לו תאונה אבל, משהו שהוא נכה או משהו כזה" מילמלה יסמין
"כן" אמרתי בשקט, "הוא נכה"
"את יוצאת עם נכה?!" שאלה טופז שוב מעקמת את אפה
"היא יוצאת עם ג'ון קבארטו שהשם ישמור עליי!" חייכה באושר יסמין
חייכתי גם ושמחתי שסוף סוף סיפרתי להן חלק שהפך להיות החצי השני מהחיים שלי.
לא הייתי רגילה לא לראות אותן כמה ימים, שלא להזכיר שנה.
היה לי קשה להסתיר דברים אינטימיים שהייתי רגילה לספר, כמו עם מי אני יוצאת ומי היה אתמול בלילה...
"אז עשיתם יותר מריקודים אה יא שובבה" קרצה אליי יסמין
"לע! הזדיינתם?!" שאלה טופז בשוק
"משהו כזה" חייכתי חצי חיוך
"מה זה משהו כזה? זה או שמזדיינים או שלא" צחקה טופז
"עזבי תילדה" הרגיעה אותה יסמין
"העיקר שיהיה לה טוב איתו" תיקנה את עצמה טופז
"טוב לך איתו באמת?" שאלה יסמין בעניין
צחקתי. "הרבה יותר מטוב" אמרתי וכמעט שהתחלתי לבכות
"איכס. קיצ'יות" נגעלה טופז
"תרגעי" חייכתי
"צריך לעלות" אמרה מביטה בשעון שעל קיר הקפיטריה ועברה להביט בי בחיוך של סיפוק.
קמנו מהכיסאות ועלינו במדרגות הלולינייות בדרך לסטודיו.
"אני מאושרת בשבילך" לחשה לי בחיוך יסמין
"תשרכי כבר את השרוכים שלך ילדה!" צעקה טופז על אחת הצעירות שהיו לפנינו.
כמה היא שנאה לראות שרוכים פרומים ואהבה להתנפל על הצעירות.
"איך רואים..." חייכה יסמין
"רואים מה?!" שאלה טופז
"שהבוגרות התעללו בך פה כשהיית קטנה" צחקה יסמין, צחקתי גם אני ונכנסנו בדלתות הגדולות לסטודיו לעוד חזרה בדרך להופעה.












סתם הייתה דודא לעוד פרק
לאאאאאאבס

גדולה מהחיים את (:

וואלה ריתקת אותי

מדהים :]

שתמיד תהיה לך דודא לפרקים,
במיוחד פרקים מצויינים שכאלו 😊.

תמשיכי😊