'רוצה אותי..לא רוצה אותי..רוצה אותי..לא רוצה אותי..' ישבתי כמו ילדה קטנה בגינה , קוטפת עלי כותרת של פרחים עם ריח מיוחד.
'תשים עליי..לא תשים עליי..תשים עליי..לא תשים עליי' חשבתי לעצמי בזמן שישבתי עם חברים במרפסת,צחוקים עוברים..דיבורים..אבל אני רק חושב עלייה.
קמתי מהגינה והתחלתי לחזור לכיוון ביתי,נזכרתי שהוא גר ממש ליד הגינה.
הרמתי את ראשי וקלטתי רעשים די רועמים מהמרפסת שלו.
מנסה לדמיין אותו יושב שמה,וחושב עליי.כן בטח,הוא לא חושב עליי.אף פעם.
'מעניין איפה היא עכשיו' חשבתי לעצמי,ממשיך עם המחשבות עלייה.
אוף,בטוח לא אכפת לה ממני אפילו.בטוח אני רק עוד בחור שהיא מכירה.בטוח אני סתם מישהו..מישהו לא חשוב.
המשכתי לעמוד בצד המדרכה,להביט לעבר המרפסת..ולהרגיש צימרורים בגוף.לדעת שאני כל כך קרובה אליו.
חבל שהוא..לא רוצה אותי קרובה אליו.
למה תמיד אני אדלק על אנשים שאין סיכוי בחיים שישימו עליי ממטר?
למה היא לא פה ? למה היא לא פה איתי ? קרובה אליי!
"וואו ילד תזהר!!!" צעקתי שילד צעיר כמעט דרס אותי עם האופניים העצומות שלו.
צימרורים עדיין מופיעים על עורי,'תהיה פה ..איתי..בבקשה..' ביקשתי שוב ושוב בראשי.
שמעתי קולות מלמטה והסתכלתי,ראיתי אותה.עומדת שמה.בטח מחכה לאיזה מישהו שיקח אותה לאיזה דייט.
אוף,היא כל כך יפה.כל כך עדינה.כל כך נסיכה.למה אני לא יכול להגיד לה שאני רוצה אותה?
הרמתי את ראשי שנית,וקלטתי אותו.מסתכל לעברי.
כה מושלם.כה יפה.
למה אני לא יכולה להגיד לו שאני מתעניינת בו כבר די הרבה זמן?
היא המשיכה לעמוד שמה,בלי ציפייה לאף בחור שיאסוף אותה לדייט.
היא מסתכלת עליי בחזרה,רגע..אני קולט חיבה במבטים שלה?
בטח אני מדמיין..רגע..אולי אני ארד?
הוא מתקרב לפה,אוי שיט אוי שיט.אני נראית כמו חרא.
אני מעבירה יד בשיער ומתפללת שהוא מסתדר.
הוא עומד לידי ומחייך.
"היי.." אני אומר לה,יש מצב שהיא רואה שאני רועד? שיט.
"היי.." אני עונה לו בחזרה.'אוח תעשה אותי.' אני אומרת לעצמי בראש,ומתה כבר להתקרב אליו עוד יותר
"מה קורה?" אני שואל אותה ומת לנשק את השפתיים שלה.
"הכל אחלה..מה איתך? מסתדר פה?" אני שואלת אותו ובעצם כבר מזמן אני בפנטזיות בחדר המיטות.
"כן..טוב נתראה" אני אומר ומתרחק..כמו דביל.בלי להוציא מילה אחרת כמו "רוצה אולי להיפגש מתישהו בבית קפה?" דפוק!
"ביי" אני אומרת ומקללת את הרגע הנוראי הזה,למה הוא לא יכול להציע לי לצאת איתו?
אני עולה חזרה הביתה וכל החברים ממשיכים בבלאגן.
אני עולה הביתה ויושבת מול הטלוויזיה.
"למה אינך רוצה אותי?" אני חושב,ומרגיש את זה..אני יודע שהיא..לא תשים עליי בחיים.
"למה אינך רוצה אותי?" אני חושבת לעצמי,ויודעת שהוא בעצם בחיים לא ירצה אותי.
חח אין המשך,זה קטע (:
ותודה
איזה יפה (:
חבל שנגמר ככה =\..
למה את לא כותבת סיפור? את כותבת ממש יפה!@
תודה(:
וממ יש לי איזה אלף סיפורים חח
ואו זה ממש ממש יפהההההה
תמשיכ לכתוב עוד קטעים כאלה 😊
מדהיםםם
חבל שלאף אחד אין תאומץ הזה=\
וזה קורה כל כך הרבה פעמיםםם
סיפורים יפיםיםיםיםים
אוךךךךךךךךך(L) אותך
תודה כולם!
גיליטה גם אני אותך😁
מדהיים !
חבל שבעצם אין לאנשים את האומץ להודות באהבה : |
כן הא:\ חחח אני בכלל הייתי אמיצה ואמרתי למישהו שאני אוהבת אותו (:
ותודה
באמתתתתתתתתת?!
איך זה שלא ראיתי אף פעם?
איך קוראים להם , לפחות לאחד מהם אני ממש רוצה לקרוא!
ווואיי כמה יפה ככה נכון
אהבתי את הסגנון שרשמת בו P:
את רושמת ממש יפה 3>
