שוכבת לצידך, עיני מול ענייך, אפי מול אפך, שפתי מול שפתיך.
אתה לא מביט עלי, מביט על נקודה לא ברורה באוויר, מנסה להבין מה עובר בראשך אבל אתה חוסם אותי.
מרגישה את נשמותיך, מרגישה את פעימות ליבך.
מתקרבת טיפה, מרגיש לי נעים לידך, יש בך משו שלא מצאתי מאנשים אחרים.
אולי ביטחון.
אחרי אין ספור אנשים שאכזבו, פגעו ושיקרו אולי אצלך מצאתי את מה שחיפשתי כל כך הרבה זמן.
אתה מפנה את מבטך אלי, גורם לי לעלות חיוך.
לוקח את ידך מלטף את עורי, והמגע הזה שלך עדיין לא מצאתי את המילה הנכונה שתתן לי לתאר אותו.
אני חושבת כמה כיף להתכרבל ככה ביום קר כזה עם מישהו שאוהבים.
אני מעבירה את מבטי אל שפתייך, השפתיים האלה שגם בשתיקה אומרות כל כך הרבה
הן מספרות לי על תשוקה, אהבה ועוד אלף סיפורים שרק אני ואתה נוכל להבין.
עוצמת את עיני וחולמת עלייך.
בטוחה בבוקר שאפתח את עיני תהיה שמה באותה תנוחה קרוב, קרוב אלי כמו באותו הרגע.
אבל בבוקר הייתי שמה שוב לבד





