הינה ציפיה של שנתיים..מי יודע איזה ציפיות גבוהות אלה שבמשך שנתיים גודולות
וגודלות עם כל הרמזים המבטים..השיחות
ואז פתאום בלי שום התראה מוקדמת אחרי הרבה שברי לב..
זה בא וזה פגע בי כלכך חזק..אור חזק בעיניים והינה בום אני לאט לאט נכבת..
האור בעינים שלי נשרף..הלב שלי כבר כלכך כואב..אני מחפשת משו
שיסמם את הכאב הזה..שאני לא מצליחה לחיות איתו
אני לוקחת שלוק ועוד שלוק ומתמכרת לאי ודיאה
לא לדעת שומדבר..לדבר שטיות לראות את כולם צוחקים ומחייכים איתי
כן אני מתמסטלת מהכאב הזה כבר...
הלב שלי בוכה כואב הוא זורק אותך החוצה אחרי השנתיים האלה בועט בך
כמו שאתה דרכת ובעטת בו כל הזמן הזה...
נשאר חור כל כך גדול שאפחד לא יכול לסגור..
ריקנות מלווה אותי יום יום והתחושה בשפתיים המרה הזאת
לראות אותך ואותה מול העיניים שלי..העיניים שפעם דלקו שהם ראו אותך
ועכשיו הם סתם..עיגולים ריקים..בלי משמעות ורגש
ואחרי התקופה שאני מנסה לשכוח ולשקקם את עצמי מופיע האדון החדש..
הינה אני מתחילה לא לחשוב ולא לזכור אותך..
מתחילה לראות אורר אורר בכל החושך שהקיף אותי כל התקופה הזאת
חושך חזק שרצייתי רק לברוח ממנו..
כולם לא מאמינים איך אני קמה ומתאהבת..
מעודדים ורוצים שניהיה ביחד..
אבל תמיד יש אתה אלה שחייבים לקלקל נכון?
אין אין בלי לקלקל לא יהיה טוב בעולם הזה לאנשים אה..?
איך הם נהנים זה סיפוק בשבילם שאנשים סובלים..
והינה שובבבבבבבב שוב אחרי הנפילה הכלכך גדולה שליי
ושוב אלוהים פשוט שובר לי את הרגלים
שוווווב אין לי כבר כוח..וזהו זה ניראה לי שפה זה נגמר
:\ עם כלכך הרבה כאב רשמתי את זה





