אל תיהיה עצובה ילדה אמא אמרה.
בגילך זאת רק אהבה ראשונה.
תיהיה לך עוד אהבה גדולה.
בגיל כזה ילדה את עוד לא מבינה.
בגיל כזה לאהוב את עוד לא מוכנה.
תלמדי כל עוד את יכולה.
אל תתני לשטויות להרוס את מה שלהשיג את צריכה.
כתשובה לאימה הילדה צעקה "אמא את זאת שלא מבינה"
איך אני יכולה להתרכז כשהוא הדבר היחידי שאני לו זקוקה.
את מבינה בלעדייו לחיות אני להמשיך לא יכולה.
מעיניה זלגה דימעה "אמא למענו למות אני מוכנה" המשיכה ואמרה.
לקחה נשימה ארוכה...וכשנרגעה.
אמרה: את מבינה הוא בנה לי עולם שלא הכרתי לפניו.
זרע בי רגשות שלא ידעתי לפני שראיתי את עיניו.
לאחר ששמה האמא את דברי ביתה
לפתע נזכרה איך היא בצעירותיה אהבה.
כמה סבלה...ולא האמינה שכך שכחה.





