היא אהבה אותו, אבל הוא לא אותה. תמיד חלמה על שניהם ביחד, קיוותה שזו המציאות.
אך בכל פעם שהיא עברה מולו והוא התעלם מקיומה החלום שלה התנפץ לרסיסים.
היא חלמה שהוא אוהב אותה, שכל הבנות שהוא הסתובב איתן לידה היו בשביל לגרום לה לקנא..
אבל ברגע שהפסיקה לחלום וחזרה למציאות ידעה שהוא עם בנות כי זה מה שטוב לו, ושהוא לא צריך אותה בכלל.
ביציאות, הוא תמיד היה שם עם אחת אחרת.. והיא, היא פחדה שמישהו ישים לב לפחד ולכאב שבעיניה. ליד כולם היא חייכה את החיוך המזויף, שגרם להם לחשוב שהיא המשיכה ושהיא לא חושבת עליו יותר .. אבל תמיד ידעה שבסוף מישהו יבין שהכל משחק ושהיא צריכה אותו איתה אבל שהוא לא זקוק לה כלל, והיא התביישה כ"כ.
לפעמים כשאמרו לה לצאת היא הרגישה שהדבר מיותר, נמאס לה לשקר לכולם והעדיפה לשבת בבית. נמאס לה להראות לכולם שהכל בסדר אבל ברגע הראשון שהייתה לבד היא פרצה בבכי. היא לא הרגישה תחושת החמצה כשנשארה בבית כי ידעה שחסכה לעצמה עוד כאב מיותר.
חברות אמרו לה שהיא השתנתה, היא הרגישה צביטה בלב, ידעה שהוא גורם לה לכבדות הזאת.. גורם לה להרגיש מיותרת, ושעדיף לה להישאר בבית. אבל לא יכלה לומר זאת והיא המציאה סתם תירוצים. כשהיא יצאה עם חברים והוא לא היה, היא הייתה משוחררת, אבל כשהוא הגיע היא שוב קפאה.
לפעמים היא הרגישה שהיא שונאת אותו עד כאב, מה שלפעמים כאב לה יותר מלאהוב אותו..
לפעמים היא חשבה איך בן אדם יכול להשתנות בצורה כזאת .. אבל זה לא שינה דבר!
היא חלמה על איך זה היה יכול להיות אם מה שהיה בניהם לא היה נגמר, ואז היא כעסה גם על עצמה,
כעסה על עצמה שהיא מרשה לעצמה לחשוב על זה כשהיא יודעת שזה רק מכאיב לה.
כשהוא דיבר איתה לפעמים הוא גרם לה להרגיש כמו פעם, הוא דיבר איתה רגיל.. בהתחלה היא שמחה אבל אז כשהבינה שהוא מצליח לדבר איתה כמו פעם רק בגלל שהוא לא מרגיש אליה דבר היא נשברה שוב.. עד שהעדיפה שלא ידבר איתה בכלל.
תמיד בתקופות שהיא שחכה אותו, הוא חזר להזכיר לה שהיא עוד צריכה אותו ושעוד יש לה משהו אליו.
היום, היא מסוגלת ליהנות ולחייך באמת בלי להרגיש אשמה,
היא מסוגלת להסתכל עליו בלי לחוש החמצה,
היא מסוגלת להסתכל על בנים אחרים, למרות שבסוף היום הוא היחיד שנשאר בראשה.
היום, היא הבינה שהיא לא רוצה לחלום יותר, ועכשיו היא מחפשת את החיים האמיתיים שלה.





