טוב אז קודם כל שבת שלום לכולם ..כמה טוב להיות בבית אחרי המון זמן...ופה בכלל.
אין על הביתתת..!!
טוב אז אין לי עם מי לדבר אני מרשה לעצמי לכתוב את זה פה..
לא מזמן התגייסתי..ניסיתי לדבר עם כולם..להכיר..להיות בסדר..
אבל באו ואמרו לי את אדישה את מעופפת את פה ושם..צחקו עליי...
המפקד בא ודיבר איתי למה את ככה ולמה ככה..{למה רק איתי?למה רק אליי נטפלים??}
ומה זה השאננות הזאת..
לא הבנתי מה רוצים ממני{לא שאני עדיין מבינה..}
בכל אופן אין לי שם חברות חוץ מאחת הכי טובה..
וזה נורא כאב לי ובכיתי בלי הפסקהה..
כמה שאתה מנסה להיות טוב אתה תמיד רע..
מפה לשם..יצא לי להיות עם מישהי מהאוהל במקלחת לבד..
ודברנו והיא אמרה לי שמעי את בנאדם מקסים..אין לך בעיה..
הנה את מדברת איתי ומספרת לי והכל..תתעוררי וזה..
וממש שיחה מלב אל לב..ואמרה שתהיה איתי ותעזור לי..
ובאמת אני הייתי איתה וכולן התחילו לשים לב אליי ולדבר איתי..
אבל אני לא יודעת אם זה אמיתי מבחינתם...בכל אופן..
כמה שכאב לי ובכיתי ..הבנתי שאולי באמת יש בעיה אולי באמת אני לא בסדר..
החלטתי לשנות את זה להיות כמה שויתר מהירה להתייחס להקשיב..
זה נורא קשה..ככה אני וככה טוב לי ואני לא שמה לב בכלל לזה..
אני לא מעופפת אבל אולי אני נראית ככה..לא יודעת..
אני מנסה להראות קשובה בשעורים וקשה לי ..תמיד חושבים שאני לא שם שאני ככה וככה..
אבל אני לא!!
אני לא!!
לא יודעת מה לעשות כבר כדי להוכיח להם שאני לא מה שהם חושבים..אין לי כוחות יותר..
אני אנסה כל שביכולתי להשתנות ואם זה לא יעזור כנראה שאני באמת יצור או משהו =\
שאלתי את חברה שלי אבל היא מתחמקת כולם מתחמקים ומזה הבנתי שאני לא בסדר..
נמאס לי לחיות בא לי למות..
אני לא יודעת מי באמת חבר שלי מי אוהב אותי..כלום..
אני כל כך לבד אין לי חשק לכלום..
איזה חיים חרא..למה צריך אותם?
למה בכלל התגייסתי?.
הסמל והמ"מ מציקים לי וכולם{שרשרת הפיקוד..}
היינו במטווחים ופחדתי וגם פחדתי לעשות טעות והייתי עם אטמים לא שמעתי טוב.
המ"מ אמרה לי משו ולא הבנתי והייתי בהלם מפחד ואז הסמל צעק עליי"יאלהל אל תסתכלי עליי בהלם תעשי ככה וככה"ואז שהלכתי הוא אמר "וואיי"
ואמרו לי שלא עשיתי טוב אבל אני עשיתי בדיוק כמו כולם...=\
זו****
נמאס לייייייי
אני מקווה שההיא שדברתי איתה באמת רוצה לעזור לי..היא נורא חמודה
דואגת שלא אהיה לבד והכל..באמת
ושמעתי אותן אומרות"למה לא יזמת?." "למה את לא?" "רק..יזמה.."
כנראה שהן דברו עליי..
אבל לפחות למישהו אכפת ממני=\אני מקוה
אני הולכת מרגישה חרא לא רוהצ לדבר עם אפחד מרגישה שכולם נגדי שונאת את כולם.
זה לא חיים זה..
הייתי מאושרת בהתחלה אבל אחרי זה הבנתי שהכל שקר..שקר פשוט...
אני חייה ותמיד חייתי בשקר..
אני מגיעה הביתה אחרי שבועות של צבא ולא רוצה לראות אף אחד..
אפילו על היחס שלי עם חבר שלי זה משפיע..
😢
מזל שעוד שבוע אני עוברת למקום אחר..{על מי אני עובדת..מי בכלל יאהב אותי?ולהשתנות?לא יודעת אם אצליח..} 😯
בא לי למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת





