סגרתי את היומן והנחתי אותו בתוך המגירה,
סגרתי את המגירה ונעלתי.
באתי לשים את המפתח במקום ובדיוק דפקו בדלת...
" רגעע... "
צעקתי מלמעלה שמתי את המפתח על השולחן ורצתי במהירות למטה,
הסתכלתי על השעון שמעל לטלוויזיה בסלון המחוג הקטן הצביע על 4 והגדול על 6,
ארבע וחצי...
פתחתי את הדלת וכרגיל, כמו כל יום שלישי, בשעה ארבע וחצי הונח ורד אדום על הריצפה מול דלת ביתי.
הרמתי את הורד וקראתי את הפתק שמצורף..
"בבוקר ישבתי עם לב שבור,
וורד אדום בידי אחזתי.
אוהבת לא אוהבת - כך ספרתי את העלים,
רק את ואני יודעים - מה יצא לי .. "
חיוך עלה על פניי,
הוספתי את הורד האדום לכל שאר הורדים בויזה.
כבר 5 ורדים קיבלתי ממנו - מהמעריץ המסתורי..
ועל כל פתק משפט אחר,
-כעבור שבוע בדיוק-
צלצול הפעמון נשמע מלמטה,
רצתי כהרגלי למטה, הצצתי בשעון והשעה הייתה ארבע וחצי.
פתחתי את הדלת והפעם היה מונח ליד הדלת זר ורדים לבן, ולידם מונח מעטפה אדומה.
הנחתי את הוורדים על השולחן במטבח ופניתי לפתוח את המעטפה -
" אהובתי -
5 שבועות שאני שם לך על פתח הדלת ורדים,
5 ורדים אדומים - אלו בעצם ורדים לבנים הצבועים בדם ליבי הכואב.
אבל עכשיו אני מביא לך זר של ורדים לבנים,
כמו יונה חופשיה.
עכשיו אני מגלה לך מי אני - מה זהותי.
אני רק רוצה שתזכרי,
' סוד לפעמים סופו להתגלות,
ולפעמים עדיף שלא ' "
לא הבנתי את מסר המכתב,
הייתי מבולבלת.
מאחורי הדף היה כתוב -
"מחר אני יהיה בפארק,
בספסל שמול המגלשה האדומה,
בשעה 4 וחצי בדיוק "
יום למחרת התארגנתי יפה,
לבשתי מכנס לבן קצר וגופיית קשירה אדומה, התאפרתי והייתי יפה.
בארבע ועשרים יצאתי מבייתי לכיוון הפארק,
הליכה של 10 דקות בערך.
הגעתי לשם בארבע שלושים ואחד,
הבטתי לכיוון הספסל וראיתי נער יושב שם,
כובע לבן של בילבונג היה על ראשו והסתיר את זהותו.
הוא לבש חולצה לבנה ומכנס 4\3 לבן,
בידו הוא אחד ורד אחד לבן, וורד אחד אדום..
התקרבתי מהססת לכיוון הדמות הבלתי ידועה, ככל שהתקרבתי לליבי החל פועם במהירות.
הנער הרים את ראשו אלי - וחייך.
' ליבי הולך אחריך אהובתי,
לכל מקום שתלכי.
אם תכאבי אהובתי,
כך יכאב גם ליבי '
הוא אמר והגיש לי את הוורד האדום.
' כמו השלג - יופיך מדהים,
וחיוך ממיס כמו החמה.
אך כמו שהשלג נסוג מהשמש,
כך ליבי נסוג מהדממה '
הוא אמר והגיש לי את הוורד הלבן,
הסתובב והלך.
מאז - בכל שבוע , ביום שלישי, בשעה ארבע וחצי,
אני חוזרת לאותו פאר ומניחה וורד אדום על הספסל,
בתקווה שיום אחד הוא יראה את הוורד,
ויחזור...
QUOTE (ילדה_יפה16 @ 08/10/2007) יש לך את זה! =]
חח...
תודה =)
אוהבת 3>
איזההה עצוב
עשית לי צמרמורתתת
יצא מהמםםםם
אני ממש ממש אוהבת את הכתיבה שלך
את מוכשרתתתתתת
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
אדווה הפתעת אותי עם זה עכשיו
זה כזה מסתורי
מצמרר
עצוב כזה , בחלק מהקטע .
אהבתי את הסיגנון , וזה לא ניתן לויכוח !
תמשיכי לכתוב .. אוהבת אותך
וואי תודה [:
אני כ"כ שמחה שזה מה שאתן חושבות של הקטע ..
אוהבת המוןן!! 😁
