אהוב שלי.
ישנו דבר כזה הנקרא לב , החכמים אומרים שזוהי מכונה , מכונה בגוף אשר מפעילה את כולו .
מזרימה דם לכל הגוף , איננו יכולים להתקיים ללא תיפקודה .
המאוהבים אומרים , שהמכונה הזאת , היא בעצם מכונת רגשות ,
שמה מתקבצים להם כל הרגשות , שינאה, אהבה, כאב , כעס , התרגשות , אומץ וכו'...
אבל אני , חכמה , מאוהבת , תמימה , או בקיצור סתם אחת שכל חייה סובבים סביבך , אומרת..
שהמכונה הזאת עובדת על רגשותייה בעיקבותך .
היא שכחה את עצם קיומה , במקום להזרים דם , היא מזרימה בי רגשות כלפייך .
את כל הכעס שמצטבר עם הזמן ,
את כל הכאב שניגרם בגללך ,
את כל ההתרגשות מכל פעם שאתה מתקרב ונשימותך על פניי , עוטפות אותי ואת גופי ..
את כל הצמרמורות שאתה מעביר בי בכל פעם ,
את כל האומץ שאני אוזרת בכל פעם בכדי לטלפן אלייך , לשמוע את קולך ,
את כל השינאה שגרמת לי לחוש כלפייך , השינאה שבאה והחייאתה את עצמה מרוב האהבה ,
הבילבול , התיסכול , האכזבה , התיקווה , הדמעה שנופלת לה שאתה מתרחק אל הלא נודע ..
הכל בא מהלב הזה , שכולו מוקדש לך .. שלא יודע מה זה בנאדם שהוא לא אתה ..
כל פעם שאתה מתרחק , ליבי מתחיל לדפוק , לפעום בחוזקה .. הוא מחפש אותך , הוא רץ, דוהר לכיוונך .
כל פעימה , דקירה .
לא יכולה להגיד לך ביי , מבלי שעיניי יתמלאו דמעות של געגוע , דמעות של אי וודאות .
האם תחזור כמו שבאת ?
האם תיזכר בי ואני לא ישאר גוויה שנושמת בלעדייך ?
אלפי ימים עוברים וכל דקה מוקדשת לך , מסתובבת בחדר ונושמת את הריח שלך ,
אתה לא נימצא איתי... אבל הלב דופק ממחשבה עלייך .
כל-כך מתגעגע , הראש כבר לא בעיניין , אלא המכונה.. מכונת הדם , מכונת הרגשות .
גופי אינו ידוע הרגשת דם טהורה , כי תפסת גם את מקומו ..
מפחדת להיפצע כי חלק ממך יילך , הרי אתה כל ליבי , וליבי הוא מכונה .. שרק אתה , רק אתה.. יכול להפעיל אותה .
ודמי ? הוא דמך ..
אתה אהובי , היחיד שלי כל חיי.
והינה , ליבי פועם , ליבי דופק ..
והינה ראשי מתעורר , וחושב עלייך .
והינה ידיי מתנוענעות , וכותבות את זה לך .
איך.. איך עשית זאת . . ?





