אני מאוד אוהבת לכתוב, זו אחת האהבות הגדלות שלי.
אני מקווה שהסיפור לא יהיה קיטשי, אני אנסה לתת מעצמי את כל מה שאפשר.
מקווה שתהנו.
חלק מהדברים יהיו מהמציאות אך לא כולם אני אשנה א
הקדמה
אני לא מבינה למה הוא עושה לי את זה כל פעם מחדש. למה הוא פוגע בי? אני רוצה לאהוב..
אני רוצה לאהוב מישהו אחד ולתת לו את כולי, ושהוא יתן לי את כולו.
אבל הוא בא וכל פעם גורם לי להרגיש אחרת...ולרצות מישהו אחר.
הוא פוגע בי כל פעם מחדש ובכל מי שמסביבי, בגלל שמי שמסביבי נפגע בגללי,
בגלל האי ההחלטיות שבי, למה הוא לא נותן לי את ההחלטיות הזו? ע"י כך הוא לא נותן לי להיות מאושרת.
הוא מבלבל אותי, אני רוצה להאמין לו...שהוא עושה את זה לטובתי, אך נגמרו בי הכוחות
להאמין בו.
כל השנים האלה חיפשתי מישהו שאני אהיה איתו ואני אהיה שלמה עם עצמי ועד שזה מגיע
הכל שוב נהרס, כמו כל פעם ועוד פעם ושוב.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד, לכולם אינטרסים משלהם ואף אחד לא מנסה להבין, להבין אותי.
אני אוהבת אותו, אני יודעת את זה ... אבל כל פעם זה משתנה.
פעם לא האמנתי בו יותר, כי הוא פגע בי יותר מידי, לא יכולתי לסלוח לו, עבר הזמן וסלחתי לו
אך מעולם לא שכחתי.
המשפט הזה איתי כל כך הרבה זמן, הוא חלק מחיי, אני מאמינה בו בכל מקום "אני אסלח אך לעולם לא אשכח"
אני בחיים לא מבינה את המילה סליחה כשאומרים לי אותה, כי אף פעם אף אחד לא מתכוון.
נפגעתי כה הרבה וזה שינה אותי המון, ביגר אותי וגרם לי להבין שלא כולם טלית שכולה תכלת.
אך אני רוצה להיות כזו, להאמין בכולם, אך אני לא יכולה, לא מסוגלת.
אני לא יכולה להאמין בו יותר, כי הוא לא עוזב אותי, שיקח את מחשבותיי.
שיקח את חיי..שיפסיק לבלבל אותי, אני רוצה לאהוב, להרגיש מהי האהבה שבסרטים..בה אומרים
"אני אעשה בשבילה הכל, בלעדיה אין לי חיים" קרה שחשבתי ככה, באמת, אך אולי לחודש,
חודשיים אולי יותר אך לא לנצח, כמו שם בסרטים... שהם נותנים זה לזה הכל...
ולמרות זאת אני מאמינה באהבה הזו, האהבה האמיתית שיכולה להיות לנצח אך האם היא תהיה בחלקי?
אני יודעת שהוא מסוגל לתת לי את האהבה הזו אך אני לא מסוגלת לרצות אותה...
למה הוא לא גורם לי לרצות אותה? או שאולי הכל תלוי בי...ובאופי הלא מובן שלי....אני כה חברותית,
נעימה, כך אומרים לא? אז למה אני לא מצליחה להקשר למישהו טוטאלית.
אני לא רוצה לפגוע באף אחד. אני רוצה רק שהוא, הוא יתן לי את זה, אהבה שלא תעזוב אותי בחיים.
אלוהים...למה אתה פוגע בי ולא נותן לי לאהוב?
פרק 1
קמתי באמצע הלילה. ירד גשם, ושוב הכל נהיה שחור. המחשבות שלי גורמות לי לראות שחור.
אני אדם מגעיל, נורא, איך הייתי מסוגלת? אסור לי.
קמתי במהרה והלכתי למטבח, לקחתי כוס ומזגתי לעצמי מים.
התחלתי לחשוב על הכל, על כל מה שקרה לי.
למה לא יוכלתי להיות אותה ילדה סנובית ופאקצה בכיתה שכול הבנים מוצאים עליה ריר, או שאולי
נהייתי כזו בשנתיים האחרונות?
למה אני לא יכולה להיות רצינית ולאהוב מישהו עד הסוף, למה אלוהים?
והתחלתי להיזכר בכל.
שמי מזל בת 17, בת יחידה.
תמיד בנים שיחקו בי, ביסודי אף בן לא שם עליי, אף פעם. רק אחד שהיה קטן ממני ב3 שנים..
זה לא נחשב...תמיד בנים חשבו שאני מכוערת...
או שאולי כי לא הייתי מקובלת והייתי מכונה "החנונית הבכיינית" לא ניסו לראות את היופי שמסתתר
מאוחרי החנונית הבכיינית הזו.
בחטיבת ביניים בכיתה ז'..נדלקתי על ילד מקובל. הוא צחק עליי וגרם לכל הביטחון העצמי שלי לרדת לתחתונים,
אפילו לשם לא, כניראה.
כיתה ח', הייתה כיתה נוראית עוד יותר, הפסקתי ללכת לבית ספר ונקשרתי לילדה שטחית, שכל
מה שהיה בראש שלה זה יציאות.
הכרתי המון בנים והרגשתי נחשקת, וכן הייתי נחשקת...מינית.
הייתי בת 14 והכרתי ילד בן 17. הלכתי אליו ביום האהבה, הייתי דלוקה עליו בסביבות החודשיים,
עוד הייתי ילדה תמימה שאהבה תגיע ישר רק אם הוא יכיר אותי.
עד כמה שטעיתי...הוא הציע לי לשכב...הוא מכיר אותי יום וכבר מציע לי לשכב?! ואני אפילו לא התנשקתי.
זה הרג אותי, הלכתי ממנו.
לאחר חודשיים הייתי במועדון אם אותה חברה הכרתי בחור, חתיך אש בן 16, דיברנו אך גילתי שיש לו חברה...
החלטתי לא להתערב, אחרי אותו יום הוא התחבר אליי לאיסיקיו והציע להפגש , הסכמתי, לא יודעת למה, אולי חשבתי שהוא כבר נפרד מהחברה, הייתי ילדה קטנה ותמימה.
הגעתי אליו והוא התחיל איתי התנשקנו והוא רצה להתחרמן, שוב התאכזבתי ואחר כך קלטתי שהוא בגד בחברה שלו, איתי ... מעולם לא הבנתי איך הוא היה מסוגל.
וגם איך אני הייתי מסוגלת, אבל הם לא נפרדו ונשארו יחד, אני אפילו לא יודעת אם הוא סיפר לה.
וככה באותה שנה הכרתי המון בנים שפגעו בי אחד אחרי השני, לא הרגשתי כמו ביסודי שלא רוצים אותי, הרגשתי שלא רציניים איתי כי אני עדיין קטנה וזה שיגע אותי.
ככה עברה אותה שנה והרגשתי נורא...
ועליתי לט', ירדתי בלימודים בגלל כיתה ח' אך עברתי כיתה והחיים שלי החלו להשתנות.
התחלתי להתחבר לבנות חדשות (התנתקתי מהילדה שהייתי חברה שלה כי היא הייתה סכסכנית)
והשקעתי בלימודים, הכל היה טוב, חוץ מזה שהרגשתי ריקנות כי כל הבנים נראו לי נוראיים.
יום אחד הסתובבתי בחטיבה וילדה החלה לדבר איתי, התחברנו והיא הביאה לי איסיקיו של ידיד שלה.
קראו לו חן, הוא היה ילד נורא נחמד אך אליו אני אחזור מאוחר יותר.
יום אחד החלטתי לדבר שוב עם הילד שהייתי דלוקה עליו בכיתה ז' , רועי, והחלטתי להתחבר אליו.
רציתי לבדוק אם הפעם הוא יקבל אותי. התחברתי אליו והוא ענה לי
רועי
מי זו ?
מזל
מזל...מט' 4
רועי
אולי התבלבלת ואת רוצה את דוד שלי...יש לנו אותו שם חחח את רוצה את רועי מכיתה ט' לא?
מזל
אהה חחח כן... למה בן כמה אתה??
רועי17 אני כיתה י"ב
אפפפ...מגניב לא? יש להם אותו שם, אך לא ידעתי שהטעות הקטנה הזו, של כניסה לאיסיקיו תשנה לי את כל החיים.
מזל
אהה וואלה...
רועי
גוגל..חח סתם, אז מה כפרה יש לך תמונה?
המשכנו לדבר, ונקשרתי לבן אדם המון, לו לא הייתה תמונה. אז לא ידעתי איך הוא ניראה אבל לא היה איכפת לי...רציתי לראות אותו ולאחר יומיים שלושה של דיבורים החלטנו להפגש והוא הגיע לשכונה שלי.
הוא היה מדהים...הוא לא היה מהכוסנים האלה השרירים החתיכים כמו יהודה לוי או מייקל לואיס עם עיניים כחולות, אבל הוא היה מדהים בשבילי, היה לו מבט טוב לב, חיוך יפה, הוא היה ניראה לי האדם הכי מדהים בעולם.
הוא היה עם חברים שלו, ישבנו חצי שעה ואחר כך הוא נסע.
לא הפסקתי לחשוב עליו לאותו יום.
הכל השתנה בבוקר שדיברנו שוב, זה היה הדבר ששינה לי את החיים.
המשך יבוא...
בינתיים זה לא הסיפור עצמו
אני מנסה לבנות את העלילה ע"פ עבר של דמות לאחר מכן זה יהיה סיפור יותר מורכב מקווה שאהבתם לבינתיים
התחלה יפה .. אהבתי ( :
תמשיכי .
