לפני 7 השנים החיים החליטו להתאכזר אליי.
לפני 7 שנים אלוהים החליט להתחיל לקחת לי אנשים חשובים לי.
אחותי הקטנה והיפה,ג'ינג'ית כמוני...
חיכיתי לה מלא זמן..תמיד רציתי אחות קטנה..שהיא נולדה?הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם..
אתם יודעים..אושר של ילדים...שמחה..
שהיא נפטרה?החיים כבר לא האירו לי כל כך...
מפה הכל התחיל להראות שונה..
התחלתי לגמגם...
בכיתי בלילות..חפשתי אותה...
שמעתי אותה בוכה בלילה..
אבל לא ראיתי אותה יותר אף פעם...
ככה פתאום היא נפטרה...
היא היתה חולה..חייה בבית חולים
נולדה עם מום בלב..
חרא של חיים הרופאים אמרו שיהיו לה
לא בטוח שהיא תוכל ללדת
החיים שלה?חצי חיים...כמו הלב...לב לא טוב..אפשר להגיד..חצי לב...
הייתה יוצאת בחגים..להיות איתנו..
בבית חולים היה לנו כבר חדר משלנו..
טלווזיה,מיטות,מקלחות...הרופאים והאחיות?נהפכו לדודים והדודות שלי..
הבית השני שלנו.
יום אחד שהיא השתחררה הביתה,לחג ראש השנה...שהיה לפני 7 שנים..
היא חייכה וצחקה וכולם התלהבו ממנה..
בלילה כל אחד הלך לישון בביתו..
המתוקה שלנו איתנו..ובבוקר למחרת מחזירים אותה לבית החולים..:\
נאלצנו להקדים ולהחזיר אותה באמצע הלילה.
היא התחילה לבכות פתאום,באנו הסתכלנו..
פתאום היא כבר הפסיקה..
גילגה את הלשון פנימה..
גילגלה את העיניים..ראו רק לבן..הפנים נהיו סגולות והיא התחילה לזוז קצת בצורה מוזרה..
אמא הרימה אותה וניסתה לעשות כל מיניי דברים שהרופאים לימדו אותה
היא הצליחה להסדיר לה קצת את הנשימה..אבל...במקרה שלה זה כבר לא היה יכול לעזור..
בנתיים בזמן שאמא מנסה..אבא מתקשר מהר לאמבולנס..
הם באים לוקחים אותה..
אמא הולכת איתם..
אבא לוקח אותי ואת אחותי לבית הספר
אנחנו בוכות כל הזמן בבית הספר
חוזרות הביתה הולכות לבית החולים
לקחו לנו את האחות לטיפול נמרץ..:\
עכשיו היא כבר לא נושמת..לא בכוחות עצמה...
המכשיר הזה שמחובר לה ללב..לראש...זה הוא והחשמל שבו...לא הגוף שלה..
הוא לא מתפקד יותר הוא בגד בה..
התגלה לה חיידק שגרם לשטף דם מוחי ועיוורון.
בנוסף למום בלה המולד שלה..
כמה ניתוחים היא עברה במשך חייה...
כמה צינטורים..
כמה הגוף הקטן והמתוק הזה יכול לסבול?
כנראה שלא עוד..
אחרי 3 ימים בטיפול נמרץ..
שבהם ישנתי אצל הדודה..
כי אמא ואבא היו צריכים להיות עם אחותנו הקטנה..
בוקר אחד קמתי..אחותי לא הייתה במיטה לייד אצל הדודה...
גם לא בשאר החדרים..
דודה שלי קמה ואמרה לי לבוא איתה..
בקשתי לקחת את המים והפרוסה..לבית הספר..
היא לא רצתה שאקח..את התיק היא לקחה לי...
וירדנו למטה..
אני מחכה למונית שתקח אותי לבית הספר ודודה שלי לקחה אותי ואמרה לי שהיום אני באה איתה
לא הבנתי למה
אבל הגענו לבית של סבתא שלי...
עליתי וכולם בוכים..
אחותי עם הראש בכרית
אבא שלי בחלון מסתכל לשמיים
אמא שלי יושבת על המיטה עם הידיים על הפנים
לא הבנתי מה קרה...
כל הדודים שלי בסלון צועקים ובוכים..
אמא שלי באה ואמרה"שיראל הלכה,מתה"
וזהו....
7 שנים כבר אני בלי אחותי הקטנה...המתוקה הזאת..
היא הייתה ג'ינג'ית כמוני...הייתם צריכים לראותאת החיוך שלה..
תמיד היא חייכה!
פעם נסעתי לשבועיים ושחזרתי?היא מאוד שמחה והיא הביאה לי חיבוק..
היא הייתה מביאה גם נשיקות עם הפה הקטן הזה יודעים נשיקות של תינוקות כאלה..כזה מתוק...
הייתי מאושרת,פעם..שהיא הייתה איתי..מאז?הכל כבר נהייה שחור.
הנה תמונה שלי ושלה..יצאו לי פני מאושרות ומחייכות..אבל זה לא משנה..עכשיו הם כבר לא כאלה..גם אם הם מחייכות זה לא אותו חיוך אמיתי..זה סתם חיוך צבוע כי אין ברירה..
