היא מסתכלת לשמיים, בציפייה
אך את גופה ממלאת האכזבה.
הדמעה, שלפני רגע ביצבצה בזגוגית עינה,
התנפצה על הריצפה.
אלפי רסיסים קטנים,
שקופים,
המייצגים את ליבה, המתמוטט בפנים.
כסכינים הננעצים שוב ושוב בגבה
היא חווה שוב את כאב הבגידה.
והיא אומרת לעצמה "דיי, תפסיקי לבכות"
אך הכאב גדול מנשוא, והדמעות פשוט יוצאות.
והיא מוחה את הדמעות,
מנסה למחוק את הזיכרונות,
אך הם אופפים אותה, בועטים בה
והורגים אותה... לאיטה.
מוות איטי,
מוות קטלני.
כל כך כל כך כל כך יפהההההה
אני חסרת מילים...
אני לא מוצאת מילה אחת אפילו שיכולה לתאר את הדברים שאתה כותב...
כל מילה שאני חושבת עליה קטנה מידי בשביל זה!
אודליה 😊
אושרי!?
איזה כתיבה אלוהית.
כמה עצב בשיר אחד,
אבל הכתיבה שלך?
ואי אתה כשרון!...:]
אוווהבת אותך המון 3>
מושלםםםםםםםםםם
אני פשוט מאוהבת בכתיבה שלך
היא כל כך מושכת וסוחפת
תמשיך לכתוב המון מאמי
יש לך כישרון ענקי
אהבתי מאוד יצא עצובבב😢
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (odelia_a @ 04/10/2007) כל כך כל כך כל כך יפהההההה
אני חסרת מילים...
אני לא מוצאת מילה אחת אפילו שיכולה לתאר את הדברים שאתה כותב...
כל מילה שאני חושבת עליה קטנה מידי בשביל זה!
אודליה 😊
...
וואו, כישרוני/ת ;],
תקרא/י את הסיפור שלי בבקשה... :] אם בא לך...
3>> אהבתי... :]
מהמם באמת אתה כותב מדהים..
כל כך מתחברת לזה..
אין לי מילים..
מדהיםםםםם..
