תמימות של ילדים,
זה דבר נורא.
כי כאשר לעולם הם יוצאים,
זה כמו חץ וקשת - רק שהם המטרה.
אך מצד שני,
דבר כזה נפלא.
כמה שנים,
רק של חיוכים ללא סיבה.
החיוכים שלהם,
מחממים לנו את לב.
לא רוצים לגלות להם את המציאות,
לא רוצים שגם להם יהיה כואב.
התמימות שלהם,
זה עולם של שקרים,
המציאות הרבה יותר כואבת,
אבל הם בסך הכל ילדים.
לך אתה תגיד לו,
שאמא לא באמת נסעה.
שהיא לא תחזור באמת,
שהיא נפטרה כשאותו ילדה.
ולמרות שהם עוד יפגעו,
כשיגלו את השקרים.
אנחנו להם לא מספרים,
וכשהם שואלים - פשוט מחייכים.
הרי המבט הזה בעינייהם,
ממיס לבבות.
ולא צריך להרוס להם,
את עולם החלומות.





