תמיד הייתי בחורה עצמאית,תמיד אהבתי להיות לבד ולכן כל כך התרגשתי כשקיבלתי את המפתחות לדירה החדשה שלי במרכז העיר.
הייתי ילדת מושב שמסתובבת יחפה בשטחים,ועכשיו הכל הולך להשתנות-הגעתי לעיר הגדולה.
אחרי כמעט שנתיים של עשיית קפה בכל בוקר למפקד שמן החלטתי לממש את הפוטנציאל שלי ולצאת ללמוד,להתחיל לעבוד ולגור סוף סוף רחוק מהמשפחה המטורפת שלי.
***
עליתי לקומה השנייה בבניין חדש בפאתי העיר,חיפשתי את דירה מספר 2-הדלת הייתה חומה ועל הפעמון בקיר היה רשום:"משפחת פלדמן".-עוד דבר שצריך להחליף חשבתי לעצמי והכנסתי את המפתח לחור המנעול.
פסעתי מתרגשת אל תוך הדירה מביטה סביב על כל הרהיטים המכוסים שסידרתי אתמול בעזרת אנשי ההובלה הנחמדים שליוו אותי מהמושב לכאן.
נשאר לי רק להסיר את העטיפות-חשבתי לעצמי והתחלתי להוריד מן הספות ומן השידות את העטיפה ששמתי כדי שהן לא יהרסו.
למרות שזו עיר מהחלון לא בקעו רעשים מיוחדים כמו שמצפים מעיר-לא היה יותר מדי רעש של מכוניות או של צעקות של אנשים..
הדלקתי את ערוץ המוזיקה והקשבתי לשיר."אצלי הכל בסדר השבוע כבר מצאתי לי חדר,דירה נחמדה"
שרתי עם השיר המוכר והרגשתי שזה ממש משמיים איך שהשיר הגיע בדיוק בזמן הזה בחיים שלי.
הדירה לא הייתה יותר מדי גדולה אך עדיין כשהסתובבתי בה הרגשתי את הבדידות שעוטפת אותי.
הרמתי את הטלפון וחייגתי."דנה".קראתי כשחברתי הטובה ביותר ענתה.
"קאריני...איך הדירה?".צהלה דנה."מקסימה..תבואי לבקר! התגעגעתי".אמרתי בביישנות.
"אני אבוא..פשוט אני תקועה פה עם איזה בחור הורס..אני חייבת להכיר לך את החברים שלו".התרברבה דנה.תמיד היא הייתה קצת פרובוקטיבית,תמיד לבשה בגדים קטנטנים שבקושי מכסים את גופה,
תמיד יצאה עם כל גבר שרק הביט אליה,תמיד עשתה דברים שאני מעולם לא עשיתי.
"קארין?".שאלה דנה."אה סליחה סידרתי פה משהו".אמרתי מתנערת מהמחשבות.
"אני אבוא מחר..סבבה?".אמרה דנה."מצויין".עניתי וסגרתי את השיחה.הערב התחיל לרדת,
חיממתי לי את הקוסקוס שהכינה אימי ואכלתי מול הטלוויזיה-מחפה על הבדידות ומתפללת שאעבור את הלילה.
עליתי למיטה מוקדם,יושבת בחושך ומפחדת שיגיעו המחשבות..המחשבות על אותו לילה קר-בדיוק כמו עכשיו..הבטתי במראה על עצמי,הפשלתי מעט את הגופייה שלבשתי והבטתי על הצלקת,הצלקת שהוא השאיר לי...
יששש עודדד סיפורררר שלך [:
התחלהה יפההה ... אהבתייי !!!
תמשיכיייי ! [:
אוייי
העברת בי צמרמורתתת
את כותבת מדהיםםםם
מוכשרת קטנהננה=]
מואהההה
המשך:
עליתי למיטה מוקדם,יושבת בחושך ומפחדת שיגיעו המחשבות..המחשבות על אותו לילה קר-בדיוק כמו עכשיו..הבטתי במראה על עצמי,הפשלתי מעט את הגופייה שלבשתי והבטתי על הצלקת,הצלקת שהוא השאיר לי..
פניו הופיעו בדמיוני-פנים רעות כאלה,השתדלתי לסלק אותן והלכתי למטבח לקחת מים.
את חייבת להירדם-פקדתי על עצמי ונכנסתי בכוח למיטה עוצמת את עיניי בחוזקה.
החלומות שלי הפכו עכורים מרגע לרגע,לבטים ודמיונות-הייתי בתוך חלום והרגשתי כמו במרדף.
גם בחלומות הוא רודף אותי,רץ אחריי דוחק בי עד גבול היכולת-לא נותן לי לנשום,תופס אותי-מצמיד אותי לרצפה,מתכוון לבצע בי את זממו ואז כשאני מצליחה לדחוק אותו הצידה-הוא מצליח לדחוק בי את הסכין שלו.
***
השעון המעורר צלצל והעיר אותי משינה טרופה-מזל,חשבתי לעצמי וקמתי להכין לי נס קפה.
"מתי את באה?".שאלתי את דנה כשהתקשרה."יותר מאוחר-אני עושה לך הפתעה לחנוכת בית אז תלבשי משו מתאים,יהיו בנים".הודיעה דנה וכבר קיבלתי בחילה."לא נראלי שזה מתאים היום".ניסיתי להניא אותה מההחלטה אך ללא הצלחה."די קארין את צריכה קצת להנות..תצאי ותקני איזו שמלה וניפגש בערב".אמרה
דנה ועוד לפני שהספקתי לענות סגרה את הטלפון.
אז הקשבתי לה,ירדתי להסתובב קצת בעיר מביטה בכל חלון ראווה ומתלבטת מה לקנות.
בחנות אופנה עילית מדדתי שמלה בצבע לילך שישבה על הגזרה שלי בצורה מדהימה.
"הסגול לילך גם משתלב עם השיער המדהים הזה".התחנפה המוכרת והצביעה על השיער שלי.
תמיד אהבתי את השיער שלי-הוא הסתדר בכל מצב,חום בהיר מבוקבק שמעולם לא עשה בעיות.
"לקחתי".אמרתי בהתלהבות והמוכרת התרגשה וארזה לי את השמלה בקופסא מיוחדת.
יצאתי מהחנות עם קצת פחות כסף והרבה בטחון עצמי.עברתי ליד משרדים ומודעה זרחנית צדה את עיניי.
"דרושה מזכירה לחברה מובילה-אחרי צבא".חייגתי למספר הטלפון שצורף למודעה והתפללתי שזה יום המזל שלי."שלום זה בקשר למודעת הדרושים".אמרתי כשענה לי גבר בעל קול חביב."כן פרטים בבקשה".ביקש הגבר."קארין טלר,גיל 22 אחרי צבא".עניתי במהירות."את גרה קרוב למשרדים?".שאל הגבר.
"אני גרה במרחק שני רחובות".התרגשתי."תראי זה קצת לא מקובל אבל יש לך אולי אפשרות להגיע היום..נאמר בשעה הקרובה?".שאל הגבר וליבי דפק מאושר-זה אכן יום המזל שלי."אין בעיה".אמרתי והגבר הודה לי וניתק את השיחה.
עשיתי סיבוב בקניון ונכנסתי לשירותים לרענן את האיפור.סידרתי את השיער-יישרתי את הבגדים ויצאתי למשרד לקבל את הג'וב הזה.
"כן לאן את?".שאלה אישה נאה ומטופחת מאחרי שולחן עמוס במסמכים."באתי לראיון עבודה".אמרתי בלחש.
"נעים מאוד,אם תתקבלי את תחליפי אותי".חייכה האישה בנועם והפנתה אותי לחדר המתנה.
"את קארין?".שמעתי קול והסתובבתי כדי לגלות את אחד הגברים הכי מושכים שפגשתי בחיי....
מדהים..אהבתי.
וזה ממש מוזר כי אני בדיוק רואה סרט שקוראים לו "עד החתונה זה יעבור" |:
יאו איזה סיפור מושלם
אני כל כך אהבתי יאו
תמשיכי מאמי
ומהררררררררר
התחלההה משגעתתתתתת
המשך 😊
וווווווואו
סיפור מדהים!
ממממש
מחכה להמשך!
יאאאא איזו התחלללה יפהה~~!!
תמשיכיי 🙄
וואו , התאהבתי..
מקווה שיהיה המשך נוסף היום..
הכתיבה שלך מדהימה..
חג שמייח .. (:
מדהים .. עוד סיפור שלך : ]
תמשיכי
