"בייי...." צעקתי לירון ונכנסתי אל האוטו..
התיישבתי מול ההגה והדמעות החלו לזלוג לי מהעיניים.
"חכי" הוא צעק והתקרב אלי..
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי ונשק לי על השפתיים דרך החלון..
"אני חייבת לנסוע" הצהרתי. והתנעתי את המכונית..
הוא זז לאחור וניגב את הדמעה שגם מהעין שלו לא הססה לרדת.
--------------
"טלייייי , אני לא מאמינה טלי!!!!" יצאה בריצה אישה זקנה שראתה אותי..
"היי" אמרתי, והיא חיבקה אותי ונשקה ללחיי מיליון פעמים.
"איך גדלת, איך רזית, איך התבגרת... יאויאו בואי בואי תכנסי אני יביא לך עוגיות כמו שתמיד נהגתי לתת לך כשהיית קטנה..." היא משכה אותי אחריה בריצה, כולה מחויכת.
איפה אני?, שנים שלא הייתי פה... ניסיתי להזכר, אבל כלום לא עלה בזכרוני..
"אפשר לעשות סיבוב בבית?" שאלתי אותה..
"את שואלת?! זה הבית שלך" צחקה...
עליתי במדרגות לקומה השנייה, סקרנית.. אוחזת במהקה הנקי ועולה צעד צעד...
ראיתי שם ארונית קטנה ו..
"לא, לא... בבקשה אבא, אני מצטערת, אני לא התכוונתי באמת.. אבא לא הייתי בסדר אני יודעת, הבנתי את הלקח אבא..." אמרתי והסתכלתי על עצמי במראה.
"מה אני עושה?!" שאלתי מופתעת..
נזכרת באיך הייתי יושבת מתחת לארונית מפוחדת והדמעות היו זולגות ללא הפסקה..
"טליי.. או טלי.." רצה אלי האישה הזקנה שהיא בעצם הייתה המטפלת שלי!? וחיבקה אותי..
"אל תבכי יקירה... זה עבר. רק עבר!" אמרה אלי..
"תזהריייייייייייייי" צעקתי בכל כוחי...
"טלי?" האישה שאלה אותי..
"תזהריייי , זוזי מפה, תברחי , רוצי, לכי... " המשכתי לצעוק...
"תברחי רחוק מפה... קחי תתקשרי לשם!" המשכתי והדמעות המשיכו לברוח אחת אחרי השנייה בקצב מהיר.
האישה הסתכלה עלי חיוורת.. נזכרת במה שקרה ומחבקת אותי...
"דדי זה נגמר."
"מה הוא עשה לך? אחרי שאמרת לי לברוח??" שאלתי לאחר הפלשבקים שחזרו אלי.
נבהלתי." אני לא משוגעת. אסור לי לגרום לעבר להשפיע עלי... זה עבר ! עבר!"
"בדיוק! זה עבר.. לא משנה מה היה טלי.. העיקר שאת בסדר.." היא חיבקה אותי..
"אני לא יודעת למה הגעתי לפה בכלל.. הוא ימלל את חיי" אמרתי לה וקמתי לשתוף את פני.
"ההלוויה בעוד שעה..." היא אמרה לי ומיהרה להמשיך לסדר את הבית.
הדבר היחיד שלא הסתדר לי, זה למה היא נשארה לחיות איתו עד הרגע המר...
-----------------
ניגשנו להלוויה, רק אני ורג'ינה המטפלת.. הכל היה שומם, אפחד לא העז להתקרב לאיש הרע והקר הזה.
כולם פחדו ושנאו אותו... "כבר 20 שנה לא הייתי כאן" לחשתי אליה.
"למה את עוד פה?" שאלתי סקרנית כל כך..
היא הייתה מבוגרת, בת 75 לפחות הקמטים והצלקות גרמו לה להראות זקנה יותר...
"כי הוא הבן שלי" היא אמרה ואני לא ידעתי מה לומר עוד.. היא סבתא שלי בעצם..
בתאדם שחיה ממשפחתי, אחת שהוא עוד לא הרג חוץ ממני...
"עכשיו הוא עמוק באדמה!" אמרתי לאחר שהאיש הרע הזה נקבר...
ירקתי על הקבר ומשכתי את סבתא בידה אחרי.. למקום טוב יותר.
אל הבית שלי.. שם אני ובעלי גרים.
וואי...
זה קטע קשה...
אין לי יותר מה לומר
קטע קשה...
מקווה שהמוזה שהייתה לך זה איזה סרט או כתבה שקראת
ולא החיים האמיתיים...
עצוב עד כמה החלטות
שמקבלים בחיים יכולות להשפיע ככה.
כתיבה יפה.
בהתחלה קצת לא מובן מה הפלאשבק ומה היא אומרת
ומה הסבתא אומרת, אבל בכ"ז יפה.
QUOTE (oshri_Ok @ 02/10/2007) עצוב עד כמה החלטות
שמקבלים בחיים יכולות להשפיע ככה.
כתיבה יפה.
בהתחלה קצת לא מובן מה הפלאשבק ומה היא אומרת
ומה הסבתא אומרת, אבל בכ"ז יפה.
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה לכולם...
ומי שלא הבין.. סורי תנסה לקרוא שוב, אני לא אוהבת להסביר קטעים שלי חח =]]
תודה לכולם -זוהר-
הכי יפה שלא מבינים...
אהבתי(:
קטע יפה אהבתי. ישנם המון פערי מידע , אבל זה עושה אותו אפילו יותר מסקרן.
כשרונית. יפה אהבתי את הכתיבה.
כל כך, כל כך אבל כל כך יפה !!
