והשמש אפילו לא זורחת ביום אפל שכזה,
השמים החיוורים בקושי נראים מבעד לענני הגשם הרבים.
והעננים בוכים, יחד עם ליבי הם בוכים, והטיפות אשר נופלות מסתירות את הדמעות שעל פניי.
הרחובות ריקים, כולם מסתתרים מפני הגשם, ורק אני נהנת ממנו.
והברק נראה, מרתיע לפני בואו של הרעם הגדול, אני סופרת בליבי עד 10 - הרעם נשמע, ואני כ"כ רוצה לצעוק יחד עם הרעם, להוציא את הכאב שבי, אבל אני בטוחה שהשקט שבי מרעיש יותר מכל רעם שיהיה, שקט אשר מחריש את אוזניי קרוביי.
וליבי ? אינו נשבר לרסיסים והוא גם לא ישבר, משום שליבי כבר נעלם ממזמן, יחד איתך הוא הלך.
כי פעם נשבעתי שליבי תמיד ילך אחריך, וכך הוא עשה - עקב אחריך עד לאלוהים.
ואני כועסת על אלוהים שלקח לי אותך, שלקח את המלאך היחיד אשר נמצא על האדמה.
הרי השמים מלאים המלאכים, הוא היה חייב גם אותך ?!
ולמרות הכעס אני עדין מתפללת אליו, אל האבא הגדול שבשמיים - שיחזיר לי אותך !
אפילו ליום אחד בלבד.
ומיד אחרי זה מתחרטת :\
הרי הוא ישוב ואחרי זה ילך שוב, האם האושר של יום אחד שווה את הכאב הגדול שאני יחווה בפעם השנייה בחיי כשאר הוא ילך לי שוב !?
אז מעכשיו אלוהיי תפילה אחת תעלה על שפתיי כאשר ארים ראשי לשמיים -
שמור לי עליו -
על המלאך ש-ל-י !!





